אפריקן מסאז' - יומן מסע מחורז - אוגנדה, ינואר-פברואר 2017
יום 1
ב-21 בינואר 17 יוצאת קבוצת חיה הפלאית
לבדוק האם תוכנית אוגנדה ההיסטורית אכן הייתה כדאית
ומה באמת הפסדנו או הרווחנו שהיא לא התגשמה?
אשר על כן זכינו למטוס פרטי ממש כל הדרך אל המשימה,
אך על מנת להחזירנו אל קרקע המציאות האפריקנית האפורה
התכבדנו בנסיעה באוטובוס אימתני שלא ויתר על שום מהמורה
עד אשר הגענו תשושים ורצוצים אל המלון בקמפלה
שפינק אותנו בטובו עמוק אל תוך הלילה.
יום 2
עם בוקר חיכו לנו ארבעת רכבי הספארי בחוץ,
התארננו לפי הרשימה ופתחנו במירוץ,
אך כבר ביציאה התגלה העיכוב הראשון –
שולה חשבה ששכחה את הנייד שלה במלון,
לא חלף זמן רב ושוב יש עיכוב נוסף –
ג'יפ מספר 2 פנצ'ר גדול בגלגל חטף.
נוסעים צפונה במישור עם שיחים ועצים נמוכים
ובשעה 12 בצהרים מגיעים למסעדת דרכים,
כל אחד מזמין את מה שליבו חפץ
וכל הסיפור הזה נמשך יותר משעתיים – אפשר להתפוצץ!
נו, שויין, סוף-סוף יוצאים לדרך הארוכה
בואכה מפלי מורצ'יסון בתוך צמחייה ירוקה
ובהדרגה הולך ומתייבש הנוף סביב יותר ויותר,
הכל שרוף ופה ושם עשן מיתמר,
כולנו מוטרדים ממראה עינינו ושואלים לפשר הדבר
ונרגעים רק כשהוסבר לנו שהכל כאן בשליטה ומבוקר.
משובבי נפש הם כמובן להקות הקופים,
שמלווים אותנו עד למפלי מורצ'יסון המרשימים והיפים.
עם ערב מגיעים ללודג' שמעל הנילוס הלבן יושב
והוא בהחלט מספק ואפילו שובה לב.
עד אשר מתברר שיש בו לא מעט מפגעים ועניינים
שהחמור שבהם הוא חדרים אחדים ללא מזגנים...
אבל יש לנו יומיים לפתור את כל המחדלים
וכשחיה בשטח אין שום סיבה לצאת מהכלים...
יום 3
משכימים קום לסיור רכוב ברחבי הסוואנה לחקור צפונותיה
ועינינו אינן שבעות מלראות את שפעת חיותיה:
בפלוס ואנטילופות מקרינות ומיני בעלי כנף,
קבוצת לביאות מרחוק, כמה פילים ומופע של ג'ירף
ולסיום על גדת הנילוס הלבן מסובין יחדיו לברייק-בוש
וזוכים לשעתיים שלמות במלון כדי קצת להתאוורר ולפוש.
ולקינוח, שיט ארוך ורוגע במעלה הנילוס הלבן
שעל גדותיו בעלי-חיים רבים מכל סוג, מין וגוון:
היפואים מסתלבטים במים וקרוקודילים פעורי פה רובצים על החוף,
משפחות של פילים ענקיים, בפלוס, אנטילופות –
הכל כלול מג'ירפות ועד קוף!
ומיגוון מרשים של עופות מים ובני כנף
שעושים לנו פוזות מכל סלע וכל ענף.
גולת הכותרת – מפלי מורצ'יסון מתגלים לעינינו מלמטה במלוא עוצמתם
ולאחר שלוש שעות של הנאה צרופה, השיט תם.
יום 4
יום של נסיעה ארוכה-ארוכה בכיוון צפון-מערב בערך
בדרכי עפר קופצניות מה שנקרא "אפריקן מסאז'" לסוג כזה של דרך.
עד לצהרים הנוף מסביב משמים ושטוח,
רואים את אגם אלברט שמסתתר לו באופק במישור הפתוח,
עוצרים לארוחת פיקניק שלקחנו איתנו במסעדת דרכים
ובמסאז' הטורדני בלית ברירה ממשיכים
אבל הנוף משתנה מצהוב לירוק,
כפרים פזורים בשטח ההררי מקרוב ומרחוק,
שדות תה עצומים את כל הגבעות בירוק עוטפים
קצת פוסעים ביניהם ומצלמים את הקוטפים,
הדרך היפהפייה מתפתלת בין אגמים ולועות געשיים
ורכס הרוונזורי נמתח ומתרומם לגובה מרשים
עד שנוחתים בלודג' היושב מעל אגם קרייטר עם בקתות ובריכה,
זה טוב ויפה, אך מדוע זה עלינו לגשש בחשיכה?
מתברר שהלודג' עובד על אנרגיה סולארית, ואין לנו ברירה
אלא להסתדר שני לילות עם רוע הגזירה...
יום 5
היום ביער צ'יבאלה, ביתם של
קרובינו השימפנזים נבקר.
כולנו דרוכים ונרגשים – מי פחות ומי יותר,
בבוקר מתחלקים לשתי קבוצות לפעילות היומית:
מחצית היום ביקור בשמורת השימפנזים
וחצי יום ברחבי הכפר הקהילתי.
בתוך יער הגשם האפלולי, הסבוך והלח
הולכים לחפש את קבוצות השימפנזים, להם ייחלנו כל-כך.
וראינו, ועוד איך ראינו שימפנזים לרוב,
זכרי אלפא, נקבות וגורים ממש מקרוב!
הזענו שם כהוגן בתוך הג'ונגל הלח והסבוך
אך את שכרנו קיבלנו, ובגדול –
שימפנזים בכל פוזה אפשרית ובמרחק של חיכוך!
והייתה גם יחידה מובחרת של צפרים מקצועיים
שזכתה לראות בביצות בוגונדי בעלי-חיים רבים לצד שטחי גידול חקלאיים.
ומה עשינו בכפר הקהילתי שעות מספר?
ביקרנו בשלוש משפחות הפזורות ברחבי הכפר –
באחת למדנו איך עושים קפה ובשנייה איך קולעים סלים
ובשלישית שמענו משמאן הכפר הכל אודות פלאי הריפוי העממי,
וגם היצצנו פנימה באחד הבתים איך חיים בו לראות –
בינינו, לא כל כך נעימים לעינינו היו המראות.
יום 6
נפרדים מהלודג' היפה והבלתי מושלם
ונוסעים דרומה לכיוון שמורת קווין-אליזבט שעל שפת האגם,
הדרך זרועה במטעי בננות המכסים את ההרים,
אגמי קרייטר, שוק מקומי אחד, עיירות וכפרים,
חוצים את קו המשווה ומנציחים זאת בתמונה קבוצתית
וצופים על השמורה בדיוק מהמקום ממנו השקיפה עליה אליזבט המלכותית.
מתמקמים בלודג' הגדול המשקיף על הנוף
ויוצאים לסיור ספארי בשמורה עוד חיות לאלבום לאסוף.
רואים פילים ופילונים במרחק מטר או שניים,
המון עדרי בפלוס, ואנטילופות יפות קרניים
ובפאלו מסכן אחד ששקע לו עמוק מדי בביצה,
עשה לנו דפיקות לב כל הלילה ועד הבוקר – יצא!
יום 7
מכיוון שאתמול כנראה לא ראינו מספיק חיות
משכימים קום ושוב יוצאים לשמורה כדי לגלות אריות!
הבפלוס, האנטילופות והחזירים כבר לא מרגשים
אך לראות שתי לביאות משחרות לטרף, זה בהחלט מראה מרשים!
ועוד כמה פילים ענקיים על הדרך לקינוח, למה לא,
מספקים לנו בוקר שהיה שווה לקום מוקדם בשבילו.
אחרי מנוחה קלה במלון עולים על סירה לשיט נחמד
בתעלת קזינגה המחברת את אגם ג'ורג לאגם אדוארד,
ואם חשבנו שכבר ראינו הכל עד עכשיו
הרי שלחופי התעלה חיכה לנו שלל עצום ורב
של פילים ובפלוס והיפואים וחזירים ובני כנף מעניינים
בכמויות מסחריות ובמיגוון עצום של מינים!
יום שישי היום, ואי אפשר בלי קצת יידיש-קייט
אז מרימים כוסית לחיים וחושבים קצת על הבית,
שרים שירי שבת ומסיבים לסעודת שבת דשנה,
שבעים ומרוצים צוללים אל זרועות השינה.
יום 8
ממשיכים לנוע דרומה אל עבר יער בווינדי הנכסף
בו ממתינות לנו הגורילות אליהן להגיע מחר נשאף.
בדרך עוצרים לצפות על הנוף ולאכול את הלאנץ'-בוקס היומי
צמחוני או בשרי, לפי מה שכל אחד הזמין,
כשמתחילים לטפס במעלה התלול
תופס אותנו הגשם המשווני הראשון בטיול,
אבל הנוף כה מרשים והמראה נהדר
טרסות מכל עבר מטפסות עד ראש כל הר
ויער הגשם ההררי עטור העננים מתנשא לו ממול –
משכנן של גורילות ההרים, גולת הכותרת של הטיול.
יום 9
בבוקר מתחלקים לשלוש קבוצות הליכה כחוק –
אחת הולכת קצת, השנייה קצת יותר והשלישית הכי רחוק
(הגורילות במספר קבוצות על פני כל היער מפוזרות
ונדרש להגיע אליהן ברגל על מנת אותן לראות,
ומדי יום צריך את מקומן המדויק מחדש לאתר
ולכן ההליכה אליהן בתוך הסבך היא חוויה מעולם אחר),
לכל אחד יש מלווה צמוד שאת תרמילו נושא
ותומך בו מאחור או מושך לפי הצורך רגע לפני שהוא נופל...
את הכוח מוביל ריינג'ר מנוסה וחמוש במצ'טה
ועוד אחד מלפנים ואחד מאחור מאבטחים עם קלצ'ניקוב את השטח.
יער גשם כבר אמרנו? אז השם אינו מכזיב,
רק יצאנו לדרכנו והגשם החל להרטיב
וירד וירד וירד ללא הפסק וללא רחם,
אך לגורילות הוא לא הפריע, וזה קצת ניחם,
וראינו אותם מראשי האמירים בקלילות גולשים
ועושים לנו פוזות שני מטר מאיתנו – ממש מראה מרשים!
זכרים ענקיים כסופי גב, צעירים ואימהות,
ואפילו קיבלנו תעודה יפה כראייה שאכן עשינו זאת!
יום 10
בבוקר הולכים ברגל לעמק שנמצא מתחת ללודג'
את בני שבט הפיגמאים הננסיים לפגוש.
זהו שבט של לקטים-ציידים שחיו ביער דורי-דורות
וגורשו ממנו לא מזמן לטובת הגורילות הנהדרות,
בני שבט הבאצ'יגה שחיים בכפר לצידם
מעסיקים אותם במיני עבודות כתחליף לצידם.
הפימאים מתגוררים בבתי בוץ ולבנים שבנתה הקהילה בשבילם
אך מעדיפים את סוכות הענפים שבהן התגוררו מאז ומעולם.
הם מדגימים לנו כיצד מבעירים אש בשני ענפים על ידי שפשוף
ויוצאים במחול קופצני מלווה בנענועי ידיים וגוף,
אך אם לא די בזאת הרי שבדרכנו חזרה אל הלודג' לעלות
גם בני הבאצ'יגה רוצים להראות לנו את כוחם במחולות,
ואם גם בזאת עוד לא די, בדרך לאגם בוניוני – הפתעה!
שבט הבאצ'יגה המקומי מציג בפנינו את תרבות חייו המיניים המפתיעה,
משקים אותנו במין משקה מסורתי מעורר חשד
ומחוללים בפנינו שוב את ריקודם המיוחד.
בדרך ללודג' שעל שפת האגם קורה מקרה ביש –
אחד מנהגינו פוגע בילדה שחצתה לפתע את הכביש,
הג'יפ על נוסעיו מתעכב במשטרה לזמן ארוך
והשיט המתוכנן לאחר-הצהרים נדחה למחר, אברוך...
אבל המקום כה יפה והמראה סביב כה מלבב
שהזמן עובר לו בנעימים ונותן מנוחה לגוף ומרגוע ללב.
יום 11
מאימת אי העונשין לבנות סוררות שבאגם חיה לא לוקחת סיכונים
והיום היא מפרידה בג'יפים בין הבנות לבנים
(ורק כשעוברים סביב האי בשיט מבינים עד כמה הוא איום
ואיזה מזל, חיה, שהצלת אותנו מעונשו של זה היום...)
כך לאגם הציורי בשתי סירות קאנו לשוט יוצאים,
האגם עם עשרים ותשעת אייו קסום ומזג האוויר נעים,
פוסעים באי הגדול בו רוכזו המצורעים והיתומים
בבית הספר היפה, ובכנסייה דרשה מפי המלווה המקומי שומעים,
בדרך המובילה לקמפלה עוצרים בחוות פרחים גדולה,
רואים איך עושים לבנים מבוץ ומנסרי עצים בפעולה.
עם ערב מתמקמים בלודג' היפה על אם הדרך ונערכים
לביקור בשמורת מבורו, האחרונה בטיולנו בה לראות אריות מוכרחים!
יום 12
אריות לא מצאנו, אבל זברות כן בהמוניהן ומקרוב,
חזירי יבלות, קופים כחולי אשכים, בבונים ואימפאלות יפהפיות לרוב
וממש ביציאה מהשמורה – איזו הפתעה
ארבעה עגורי כתר עושים לכבודנו יופי של הופעה
לתפארת מדינת אוגנדה שזהו סימלה,
אין מה לומר, לא נותרה בפינו מילה!
הדרך לקמפלה כה ארוכה ומעייפת מאוד,
עוצרים פה ושם איך חיים פה האנשים מקרוב
ללמוד
וכשמגיעים כמתוכנן למלון בדיוק בשש
מתברר שמשהו ברמת ההנהלה פה התפקשש
כי תוך רבע שעה כבר צריך לזוז לארוחת ערב עם מופע ריקוד,
המזוודות עוד לא בחדרים ואי אפשר אפילו להחליף ביגוד,
המקום מרוחק מהעיר והפקקים נוראים,
כולם מעצבנים והמצב בלשון המעטה ממש לא נעים.
אבל הסוף, כמו תמיד, טוב ונחמד
ראינו מופע פולקלור צבעוני ורעשני במיוחד
ואף יצאנו עם כל הלהקה הקופצנית במחול
וחזרנו למלון המפואר תשושים אך מרוצים למרות הכל.
יום 13
אחרי לילה מפנק במלון הפאר בו כבר היינו
יוצאים מזרחה לעבר אגם ויקטוריה ומקורות הנילוס.
הדרך עוברת על פני שטחים נרחבים של בננות וקנה סוכר,
מפעלים לרוב ויער גשם גדול ונהדר,
שטים על הנילוס הלבן בשתי סירות קלות
ועל הגדות רואים ציפורים שחלקן כבר היכרנו וחלקן לא.
מגיעים לנקודת האפס ממנה מתחיל הנילוס הלבן, נכון או לא נכון,
ונזכרים בהתרגשות בשיעורי הגיאוגרפיה שלמדנו בתיכון,
וממהרים לסעודת הצהריים שכבר הזמנו, אך מחכים שעתיים בערך
כי הרי כבר למדנו שבאוגנדה כמו באוגנדה – אין קיצורי דרך!
חוזרים לקמפלה בכביש העמוס וההומה,
בערב מתכנסים למפגש סיכום בו כל אחד את דברו אומר –
אין ספק, הטיול הזה הצליח ובענק,
אוגנדה עשתה על כולנו רושם חזק!
יום 14
קמים ליום האחרון בטיול ואת קמפלה הבירה חוצים
המוני אדם מצטופפים בכל מקום והכבישים מפוצצים,
השוק בלתי חדיר, החנויות גדושות, ממש גן-עדן למבקר,
רק העוני החונק אותה סביב את העיניים מנקר,
מציצים למתחם שבו מרוכזים חפצי אמנות מקומית נאים
מתרשמים וקונים מתנות אחרונות לצאצאים,
ומתיישבים על שפת אגם ויקטוריה הענק שאל האופק נפתח,
מחכים יותר משעתיים לאוכל שהזמנו ערב קודם בנוהל שכבר היכרנו כל-כך,
נכנסים לשדה התעופה מוקדם מהמתוכנן בתקווה לטרמינל הישן לחדור
כדי לתת כבוד למבצע אנטבה ואת גיבוריו לזכור,
הניסיון לצערנו לא צלח, יש לומר כצפוי
וקיבלנו עוד שעתיים בשדה ריתוק כפוי,
אז נפרדים בהתרגשות ממתיה, גורדון, פרדי ופול ומצביקה המדריך
שנשאר כאן עוד שבועיים על מנת את מחקריו בג'ונגל להמשיך,
עוברים בידוק בטחוני על ידי כלבה שמשום מה עברית היא דוברת,
מרחרחת כל מזוודה, - והשיירה עוברת
ואנו שהצלחנו להגיע בריאים ושלמים עד הלום
רק מתפללים שנטוס כל הדרך הביתה בשלום.
אפילוג
צילמנו ללא הרף מלפנים ומאחור,
מה באמת מכל אלה בבית נזכור?
את יערות הגשם האפלוליים והלחים,
את השווקים והדוכנים הצבעוניים בצידי הדרכים?
את הבודה-בודה הנוסעים בכל דרך וכביש,
את המסעות הנישאים על ראשי אישה ואיש?
את בתי הכפר והעיר מבקתה ועד כמעט ארמונות,
את מטעי הבננות והתה והטרסות הפרושים עד ראשי המדרונות?
את העוני והדלות ותנאי הקיום הקשים
לצד החביבות והרצון הטוב של מרבית האנשים?
את השבטים השונים עם שרידי המסורות שעודן ושהיו,
את הילדים המנופפים לשלום וצועקים במקהלה:How are you?
ואיך לא, את השמורות עם הצומח והחי המפתיע
ובעלי-החיים השרויים בהן בשלום ובהרמוניה באין מפריע?
את הקצב האוגנדי לפיו כל העניינים מתנהלים
שאותנו, הישראלים, ממש מוציא מהכלים?
כל זאת נזכור ועוד ריחות וצבעים, נופים ומראות –
אין ספק שאוגנדה זו ארץ שיש ויש בה מה לראות!
ומהי התשובה לשאלה אותה בעצם באנו לחקור –
האם הפסדנו משהו שאנו לא כאן
וכדאי לתוכנית אוגנדה לחזור?
לא קיימנו על כך דיון, אך דומני כי דעת הרוב
היא שלמרות הכל הצרות בארצנו נראות הרבה יותר טוב...
ומה נגיד על צביקה, מדריכנו כסוף הזקן, ומה נומר?
אתה אדם מבריק עם מעוף וחזון בלתי נגמר,
הרצאותיך המאלפות בערבים הצליחו להעיר אפילו את המתים שבינינו,
ענית בפשטות ובטוב טעם על כל שאלותינו,
יודע הכל על דורבנים וקופים ופילים ואריות
ושוקד על ניסוח הקוד האתי לאנושות בעוד 180 מיליון שנות,
ובינתיים דואג לקדם את כל חלכאי העולם
בפרויקטים של קידום וחיפוש מענה לכולם
ומיישם בהצלחה את כל מה שמשכיל לעשות חייב –
להפיץ את הידע שלו ככל יכולתו בזמן ובמרחב.
בסופו של יום לימדת אותנו בשורה התחתונה
כי בהשוואה בינינו לבין החיות, לא תמיד ידנו על העליונה!
רק בנושא הארגון, צביקה, יש מקום לשיפור מצידך,
או שתמיד תיקח אשת חיל כמו חיה עזר כנגד לצידך....
מה נאחל לך פרופסור יקר ובלתי נלאה?
שברכה רבה בכל פועלך תראה,
שתמצא את האוקאפי שלך שאתה מחפש
מבלי ללכת בעקבותיה על ארבע ועל צמרות לטפס,
תיכנס בשלום ובעיקר תצא מכל הג'ונגלים כולם
ועד מאה ועשרים תמשיך לתרום לאנושות ולעולם!
וארבעת המופלאים – הנהגים שלנו, איזה צוות מיומן,
צולחים כל מכשול בדרך בכל תנאי ובכל זמן,
מנומסים, נחמדים, לכל שאלה מענה נותנים
בצניעות, בענייניות ובמאור פנים –
למתיה, פרדי, פול וגורדון הברכה והתודה,
אין עליכם, עשיתם יופי של עבודה!
והקבוצה? אי אפשר לצפות בטיול שכזה ליותר –
21 חבר'ה שנכונים לכל אתגר מבלי ולו כזית לוותר,
רצים אחרי כל יונק, זוחל ועוף
ורוצים לדעת אודותיו מראשית ועד סוף,
לומדים איך את האפריקן מסאז' בשלום לצלוח
ואפילו את הלאנץ-בוקס היומית איכשהו לבלוע,
תמיד מוכנים בדיוק בזמן לכל יציאה –
אפילו בקנה-המידה של קבוצות-חיה זו ממש מציאה!
הנה הגיע זמן קריאת שמע של שחרית,
לכל דבר טוב יש ראשית ויש אחרית,
הביתה נשובה מלאי ריגושים וחוויות
עם טעם של עוד ועוד ועוד טיולים שכאלה –
שלום חברים
ו ל ה ת ר א ו ת !
כוח צביקה/סוף דבר
צביקה, כאמור, נשאר עוד שבועיים בג'ונגל את האוקאפי שלו לאתר,
יצא משם בשלום וזה מה שהוא לנו סיפר:
בכיכר המרכזית בקמפלה בחור אוגנדי צעיר ונחמד
את הסלולארי שלו בהיותו במכונית ממש מתוך ידיו שדד,
צביקה שלנו פתח במרדף אחרי הגנב
ובתחנת דלק סמוכה הציב לו מארב
הסתער עליו בעזרת מקומיים וזה ברח ונתפס שוב ושוב
לאחר חמש פעמים נכנע, הובל למשטרה והוכנס לכלוב,
צביקה נשאל מה העונש הראוי לדעתו, ולשוטר המופתע הסביר
שזהו המחיר הגובה המעבר ההמוני מהכפר לעיר
והכי נכון יהיה להחזיר את הבחור לכפרו ועליו לצוות
לא לחזור לקמפאלה בחמש השנים הקרובות...
כזה הוא האיש, וזאת היא דרכו,
אשרינו שזכינו להכיר אדם שכמותו!