,לשי, בני בכורי, מלאו 55. בהתאם למסורת של השנים האחרונות, לפיה עושים
אירוע משפחתי מאתגר, הוא בחר הפעם להושיב את כל המשפחה על....סוסים!
אשר על כן יצאנו בבוקר שבת סתווי נאה לטיול סוסים בחוות רמות שברמת הגולן
(שם עשתה לילך את קורס מדריכי הרכיבה שלה לפני שמונה שנים).
ומי ברובים? שי עם שלושת הילדים – גל, תומר ולילך; רני עם נעמה; ג'יזל עם
נויה ואנוכי. תשעה רוכבים אמיצים מלויים על ידי ארבעה מדריכים.
המסלול בן ארבע שעות – מהחווה בואכה נחל סמך, רכיבה לאורכו עד למפגשו עם
נחל אל-על, הפסקה ארוכה בנחל וחזרה לחווה, עם הפנים לכנרת, בדרך קצת שונה.
הרכיבה הייתה נינוחה, איטית, בטור עורפי כאשר כל אחד מסתגל לסוסו.
בהפסקה זללנו סנדויצ'ים ונשנושים, לגמנו תה וקפה
שהכינו שי ורני, ונהנינו מהמים, ממזג האוויר ומהיחד המשפחתי, עד שהוצפנו על ידי
שמונה ג'יפים שירדו מההר ונוסעיהם דחקו אותנו מהמים והצל, חזרה לסוסים.
הרכיבה חזרה בחלקה הראשון הייתה בדרך נוחה ורחבה ובעלייה מתונה – אידיאלי לדהירה!
ואמנם, המוביל שלנו, בחור נמרץ בשם איתי שזיהה את הפוטנציאל שלי, קרא לי לבוא לראש
הטור,(בואי, סבתא'לה, בואי קדימה!) ושילח אותי ואת לילך לקנטר פרוע קדימה!
הוא חזר על התרגיל הזה שלוש פעמים, כאשר בפעם השנייה הוא איפשר גם לתומר
וגל לדהור בעקבותינו ובפעם השלישית שיחרר את הרסן והדהיר את כל החבורה בעקבותינו.
הצהלה הייתה רבה!
בתום הרכיבה ירדנו לכנרת לפיקניק, שפרשו מבעוד זמן מולי, הלל ועמית, שלא
רצו לרכב.
ג'יזל הביאה איתה מיני תיקי אוכל תרמיים מיובאים שהיא מעוניינת לשווק ולמכור, ופתחה של על החוף
אולפן צילומים משפחתי – כל אחד דיגמן תיק אחד או שניים על רקע הכנרת, כשצלמינו
(הלל ותומר) מפגינים את כישרונם הצילומי, לתשואות הקהל.
עייפים אך מרוצים נפרדנו מהכנרת ומהשמש השוקעת והתפזרנו כל אחד לביתו
מלאי ריגושים וסיפוק מבילוי משפחתי מעולם אחר.
"כל המשפחה
הרוכבת הזאת היא בגללך?" – שאלה אותי המדריכה רגע לפני שהגענו לחווה. "כנראה
שכן", עניתי. "זה מרשים ביותר!," אמרה היא.
ואני? התמלאתי בגאווה ובשמחה.