זו לי הפעם הראשונה בחיי שאני מוצאת את עצמי במסגרת כלשהי אשר המשתתפות בה הן על טהרת המין הנשי. נרתעתי ממפגשים חד מיניים כאלה כל חיי. השנה אזרתי עוז וקפצתי למים הנשיים הללו....ונהניתי מכל רגע! מדובר בחבורת נשים במלוא אונן, חכמות, ידעניות, חושבות, מעורבות ואכפתיות, אשר נפגשות כבר מספר שנים לצורך לימוד משותף של נושאים שונים במחשבת ישראל. הלימוד הוא סדנאי ביסודו, והמנחה מנהלת את קבוצת הלומדות בגובה העיניים. הלימוד פתוח, רב תחומי ועוסק בשאלות הגותיות והלכתיות עם נגיעה חזקה לימינו אלה. לאורך יום הלימודים כולו מושם דגש חזק על הפן האישי והיצירתי של המשתתפות. אנחנו לומדות טקסטים, מפרשות ודורשות אותם ויוצרות את הניגון הייחודי שלנו.
השנה למדנו את פרק ח' במסכת סנהדרין העוסק בפרשת בן סורר ומורה, עם תוספות שונות מהמקורות היהודיים ונגיסות טעימות מאוד מאוצר התרבות היהודית של ימינו אנו, שיש להן נגיעה כזאת ואחרת בנושא הראשי הנלמד.
בפגישה האחרונה של השנה הזאת, החגיגית משהו, מצאתי את עצמי כותבת מקאמה על הקורס המיוחד הזה, אותה הגשתי כשי לחברותיי לקבוצה כמזכרת:
אחת לשבועיים "יוצרות ניגון" נפגשות ללימוד
בספריית זכריה גורן סוגיה נבחרת בתלמוד
ועוד סוגיות ונושאים שונים מאוצר המחשבה היהודי,
אך את היום פותחת אחת מאיתנו, כל אחת בסגנונה הייחודי,
עם משהו קצר, תמציתי, שנותן לכל היום את הטון ויוצר אווירה
בשיר, בסיפור, במחול, או בכל סוג אחר של יצירה.
פרשת בן סורר ומורה היא הסוגיה שללימוד השנה נבחרה,
הרי כל אחת מאיתנו היא בת, אם, סבתא והייתה או הינה מורה.
בואנה, נצא ונלמד: מי הוא בן סורר ומורה ועל מה המסכן נידון –
הרודף אחר חברו להורגו, הבא במחתרת, על שם סופו,
או עד שהקיף זקן תחתון?
זה ששתה חצי לוג יין איטלקי או אכל תַרטִֵימָר בשר,
או מי שעל שלוש מצוות ייהרג ואל יעבור – עבר?
עם נפתולי הדיון התלמודי ברצינות תהומית אנו מתמודדות
בחברותות בהן על קוצו של יוד את המוח מחדדות
ואין מנוס מהשלכות לזמננו, שיש בהן עניין והפתעה
חלקן אותנו כנשים מקוממות וחלקן מעוררות השראה.
אם באוהלה של תורה במנה העיקרית של היום עסקינן,
הרי שיש מקום מרכזי להפסקת הצהרים בה פותחים שולחן
ממיטב מעדני המטבח הביתי – בזהירות -
זוללות וסובאות
וחוזרות ללימוד המאתגר נינוחות ושבעות.
מקנחות במיני תוספות שנוגעות לעניין, או שלא
ומשבצת אישית מפתיעה מאירה לעינינו פינות נפש אפלות,
ומכיוון שכולנו נחשבות ליוצרות וכולנו לשמנו מחויבות
בסופו של יום מדרש פסוק – רוצות או לא רוצות – כותבות!
מי ומי בנבחרת?
שלומית ואורית ורונית ונורית ופעמיים עינת,
דבורה, דליה, חדווה, לאה, אילנה רעיה, שולה
ואליזבט אחת!
חברותא נהדרת של נשים דעתניות ובשלות במלוא אונן
שחברו בה ידע, חוכמה, רגישות ופתיחות אחת לאחת ולכולן,
ועל כל המקהלה הזאת מנצחת בנועם, ברגישות ובחוכמה
אליזבט, שזו לה שנה ראשונה כמנחה ונראה כי על קבע חתמה...
אז נאמר הדרן עלָך פרק ח' בסנהדרין והדרן עלָן
יהי רצון מלפנינו שנזכה להתחיל מסכתות וספרים אחרים ולסיימם
לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי הלימוד בשוכבנו ובקומנו
ולראות דברים מתממשים לטובה בזכות תלמודנו.
בואנה, ניפרדה לשלום לאחר שנת לימוד מאתגרת ונפלאה
וניפגש בעזרת עצמנו להמשך הלימוד בשנה הבאה!
(כתבה
במקום מדרש פסוק אחרון שולה אפרת, 5 ביולי 2017)
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
* אני מצרפת תמונות מהמפגש האחרון אשר צולמו בידי דליה כהן, חברת הקבוצה