שמי שולמית אפרת (לבית ויסמן), אבל כולם קוראים לי שולה, פרט לנכדתי לילך שקוראת לי שולקה. ומכאן שם האתר שלי.
נולדתי בקיץ 1940 בקיבוץ משמר-העמק, בעמק יזרעאל. הוריי נמנים על מייסדי הקיבוץ. זהו קיבוץ של השומר-הצעיר, ממובילי התנועה הקיבוצית, אשר ממשיך להיות שיתופי עד היום.
בשנת 1963 נישאתי לבן קיבוץ שמיר שבגליל העליון וחייתי איתו שם עם שני בנינו כ-30 שנה. בשנת 1994 נפרדה החבילה וחזרתי לקיבוץ האם שלי בו אני חיה עד היום.
אני אוהבת את הקיבוץ ואת החיים בו, תורמת ונתרמת לאורך כל הדרך, ושלמה עם ערכיו עליהם גדלתי, גידלתי וחינכתי.
משני בניי, שי ורני, יש לי שבעה נכדים: גל, תומר, לילך, איתמר, עידו, יערה ונעמה. דוד, בנה של אחייניתי, חשוב בעיניי כנכד לכל דבר ועניין.
במקצועי אני מורה ומחנכת מכיתות היסוד עד י"ב, ואף מנהלת בית-ספר מוסמכת. לאחר צאתי לגימלאות, בתום כשלושים שנות הוראה, המשכתי לעסוק בחינוך במסגרות התנדבותיות בקיבוצי ובאיזור.
בהשכלתי הכללית אני בעלת תואר ראשון ושני בספרות ובמחשבת ישראל.
אני כותבת משחר ילדותי - שירים, סיפורים, פזמונים, מקאמות. סיפוריי ושיריי לילדים התפרסמו בזמנו בעיתון "משמר-לילדים", ובשנת 1973 ראה אור ספר-הילדים הראשון שלי "פרא אדמדם" בהוצאת ספרית-פועלים.
עד כה הוצאתי לאור שישה ספרים - שירה ופרוזה לילדים ולמבוגרים, ועוד היד נטויה
הביוגרפיה שלי משוקעת בכל יצירותיי , כאשר בשיריי הליריים יש הד לחיי האישיים על תהפוכותיהם, וסיפרי הילדים שלי מבוססים כולם על חוויותיי עם ילדיי וחניכיי. הקשר האמיץ שלי עם הארץ ונופיה והיהדות ומקורותיה מוצא את ביטויו ביצירתי הספרותית לסוגיה.
למרות גילי המתקדם, אני בתנועה מתמדת: מתעמלת, מטיילת בארץ ובעולם, צועדת בעקבות כלבותיי ואף רוכבת על סוסים באופן קבוע ושוטף.
הכתיבה לסוגיה היא סם-החיים שלי.
בואו להסניף איתי באתר שלי....