מדרש המדרשים – תשפ"ג/שולה אפרת
עוד שנה של יוצרות ניגון הסתיימה לה
בה רגלינו היו נטועות באדמה, וראשינו בעולמות של מעלה,
אותנו אי אפשר לשאול מה לך אישה, שבי לך תחת עץ הנירוונה,
כי כולנו נשים שמפיקות מהחיים כל מה שתוכלנה,
אז ישבנו לנו בתוך בועה מוגנת ומחממת לב
כשסביבנו הארץ מאבדת כיוון והעם
מודאג ודואב,
עסקנו במסכת קידושין במצוות האב על הבן והבן על האב
ושירבבנו ללימודנו מבלי משים סוגיות שעלו מהמצב
ומי יודע מה ילד יום, ומה יהיה בעוד יומיים?
את זה אולי יודע ממסכת מכות, מי שעלה לשמים
ובא ואמר בין השאר שיש בשכחה מעלה גדולה,
לפיכך לימדונו רבותינו דירשוני וחיו, כי זאת כל התורה כולה.
וגם שאלנו את רבי אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם?
מכבדו בחייו ומכבדו במותו ענו בדרכם שלהם,
וגם עסקנו מן הסתם במצוות שהזמן גרמן
ועל כן הקפדנו מאוד בשעה הנקובה לפתוח שולחן....
ובאשר למצוות התלויות בארץ, מי ידע ויען
עד לאן נוליך את המחאה?
כבר נאמר בתורה: :אל קצה ארץ כנען....
ועוד נאמר בקידושין:
אסור לאדם שיהלך ארבע אמות
בקומה זקופה
שנאמר: מלוא כל הארץ כבודו, ולפיכך
כולנו כאן נשים צנועות וחסודות
שמביאות את הפינה האישית בקול רך,
כגון: איך טעויות של הוריה התוו את חייה
ובין שמים וארץ לא פחדה מה ימטירו עליה,
וכולנו מקשיבות קשב רב ומפנימות את הדברים היטב
ללמדך כי מהמקום שבו ניגון בוקע רוחש
גם הלב.
רוצות או לא רוצות כותבות מדרש פסוק בטרם היום הושלם
שנאמר: והייתה בריתי בבשרכם, ברית עולם
ומורתנו האחת והיחידה אליזבט הרי היא משוכנעת
כי אמת בפסוק אמור לחוכמה אחותי את
וכך, כל פעם מתרחש הפלא מחדש
וכל אחת מאיתנו מוציאה מעצמה יופי של מדרש!
והיו גם תוספות מעניינות ומחכימות
שמרחיבות את הדעת, ומאתגרות את המוסכמות.
אז מה למדנו השנה?
שלושה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם:
האחד – שלחסד זקוקים כולנו
השני – שנקבל בשורות טובות
השלישי – שנמשיך ליצור את הניגון שלנו.
וגם אם ארוכה הדרך לארץ המובטחת, בינתיים
נמשיך להיפגש באורנים גם בתשפ"ד מדי שבועיים.
אז רגע לפני שליחה של תשפ"ג
פג
נטמיע את מה שלמדנו,
ונתראה בשנת תשפ"ד
ה י ד ד ! ! !
& & & & & & & &