קבלת שבת עם נחל
עוז בכיכר החטופים/ 26/01/24
כבר מזמן רציתי
להצטרף לנחל עוז לקבלת השבת שלהם בכיכר החטופים. כבר נכחתי בשלוש עצרות שבת בכיכר,
אבל לקבלת השבת לא הצלחתי להגיע. בעיקר כי זה תמיד ביום שישי אחה"צ, זמן
הרכיבה השבועי שלי, שקשה לי להחמיץ.
היום זה הגיע! בשל
מזג האוויר החורפי במיוחד בוטל הביקור המתוכנן של לילכי והנסיכה שלה, וכמובן
שהרכיבה שנרשמתי אליה למקרה שלילך לא תגיע, בוטלה גם היא. אז קפצתי על ההזדמנות,
והשתחלתי למיניבוס של נחל עוז, והנה אני בדרכי לתל-אביב בגשם סוחף...
בגלל הפקקים שבדרך
הגענו לכיכר קצת באיחור, אבל חיכו לנו. התיישבתי שם, בתוך הקהל הרב שגדש את האוהל,
מוקפת בתמונות החטופים על הקירות ועל הכיסאות הריקים שמסביב. פה ושם זיהיתי
פרצופים מוכרים של אנשי נחל עוז שחלקם התקבצו ממקומות מגוריהם שמחוץ למשמר-העמק,
מה שנתן לי הרגשת בית.
מהרגע הראשון הייתי
מוצפת בהתרגשות, שהלכה וגברה עם כל שיר ששרנו ועם כל דובר ודוברת. ריגשה אותי
במיוחד אימו של צחי, שבמהלך החודשים שנחל עוז עימנו הוא כבר הפך לאחד משלנו ממש. הייתי בשבעה על ביתו,
באוהל שהוקם על דשא המועדון שלנו, ועם אשתו גלי כבר יצרתי קשר דרך הכלבה שלה,
שברחה להם בשבת ההיא מהממ"ד והסתובבה בנחל עוז הנטושה שלושה שבועות עד אשר
חולצה על ידי מישהי מהקיבוץ שבאה לחפש אותה שם. גם כשדיבר אביו של עידן, החטוף
השני של נחל עוז, התרגשתי מאוד.
במהלך הטקס ההתרגשות
הציפה אותי וממש רציתי לקום, לגשת למיקרופון ולהגיד לנחל עוזים שבקהל עד כמה השהות
איתם כאן ועכשיו, בכניסת השבת העצובה והדומעת הזאת, מחזקת בקרבי את תחושת הקירבה
וההזדהות שלי עימם...אבל באה ההכרזה שקבלת השבת תמה, וכולם התפזרו.
אני שמחה שהתעשתתי
ובאתי לכיכר ביום החורפי הזה, ועשיתי עוד צעד בהפנמה של טראומת החטופים ותמיכה
במשפחותיהם הגיבורות. הלוואי שלא תהיה עוד הזדמנות....