הטיול למונגוליה ודרום קוריאה/סתיו 2023
כתבה תוך כדי המסע שולה אפרת
יום 1
בין כיפור לסוכות, באמצע תשרי
חבורת ספי בן-יוסף יוצאת למונגוליה, כי הרי
בדיוק כשמתחיל שם החורף והטמפרטורות צונחות
זה הזמן הנכון בו אגדות צומחות,
וכשבמערב מונגוליה חוגג לו פסטיבל העיט,
אנשים כמונו לא יכולים להישאר בבית!
ספי עם קבוצת החלוץ במונגוליה כבר שבוע משוטט
ומודיע: יהיה שם קור כלבים, התלבשו חם-חם-חם מבלי להתלבט!
הטיסה הקצרה לאיסטנבול יוצאת באיחור לא רב
ויש לבצע את הקונקשן בקפיצות קרב.
אחרי טיסת לילה ארוכה ודי מתישה
נוחתים באולאן-באטאר עם בוקר כדי להתחיל בחופשה.
יום 2
ואז – א-ברוך! מתגלית עובדה נוראה:
כל הכבודה שלנו באיסטנבול נשארה
עם כל הציוד שאירגנו במיוחד בבית
ואיך נשרוד שם את הקור הנורא בפסטיבל העיט?!
אשר על כן פושטים על מול ענק
וקונים בו את כל מה שנחוץ מבלי לחשוב על הארנק,
ועם כל השקיות יוצאים שמחים לתור
את מה שעוד נספיק לראות באולאן-באטור:
מקדש בודהיסטי עתיק עם פסל בודהא ענקי,
שיטוט בכיכר המרכזית כדי להתרשם ולהכיר
ויאללה, למלון הגדול, היפה והנוח
לתת לגוף ולנשמה העייפה קצת מנוח.
יום 2
ואז – א-ברוך! מתגלית עובדה נוראה:
כל הכבודה שלנו באיסטנבול נשארה
עם כל הציוד שאירגנו במיוחד בבית
ואיך נשרוד שם את הקור הנורא בפסטיבל העיט?!
אשר על כן פושטים על מול ענק
וקונים בו את כל מה שנחוץ מבלי לחשוב על הארנק,
ועם כל השקיות יוצאים שמחים לתור
את מה שעוד נספיק לראות באולאן-באטור:
מקדש בודהיסטי עתיק עם פסל בודהא ענקי,
שיטוט בכיכר המרכזית כדי להתרשם ולהכיר
ויאללה, למלון הגדול, היפה והנוח
לתת לגוף ולנשמה העייפה קצת מנוח.
יום 3
לאחר לילה ללא שינה וכיתות רגליים עד הנשימה האחרונה
מה צריך בן-אדם? כמה שעות טובות של שינה,
אך אבוי! השכם בבוקר יש לקום ולארוז
על מנת להספיק לטיסה הקצרה לאולגי, בירת המחוז.
שעתיים טיסה למערב מונגוליה חולפות ביעף,
אפשר לראות מלמעלה היטב את השלג שעל ההרים נאסף,
באולגי פוגשים סוף-סוף את קבוצת החלוץ איתה נמשיך לבלות,
זו שאת הערבה המונגולית במשך שבוע טרחה לגלות
ובעיקר את ספי מדריכנו שלוקח את מושכות הסוס
מענת שהובילה אותנו עד הלום ללא היסוס.
מתארגנים במלון הפשוט והחביב לשלושה לילות
והמשך היום מוקדש לאולגי, בירת המחוז (באיאן אולגי) כולו.
ראשית אוכלים ארוחה דשנה במסעדה טובה
במוזיאון העירוני לומדים על המקום, האנשים והסביבה,
בערב סוכות מתארחים ביורטה (גר) קאזאחית מסורתית
עם ארוחה טעימה, שיחה על תרבות החיים
והופעה חיה של הלהקה המשפחתית.
יום 4
היום יוצאים לדבר שלשמו הגענו לכאן –
לפסטיבל העיט הזהוב כל הכוח מוכן.
לעמק נרחב בינות להרים המושלגים, מכל עבר נאספים
המוני ציידים עם עיטיהם רכובים על סוסים מאוכפים
ועוד המון חוגגים ותיירים לרוב
לחזות במופעי הצייד המרהיבים של העיט הזהוב.
יש גם טקס פתיחה עם נאומים, מחול ושירה
מול קהל גדול ומפרגן – יופי של אווירה!
השמש זורחת, האוויר צח ונעים
וכל צייד עם עיטו קשר-עין מדגים:
הצייד רכוב על סוסו במרכז הזירה ניצב
ומראש ההר מישהו משחרר את העיט,
שבעזרת צעקות אמור להגיע היישר
אליו.
זו תחרות על זמן וכל צייד ועיטו נמדד,
יש עיטים שמתברברים באוויר, ויש המגיעים ליעדם מיד,
והיו גם תקלות שאינן כתובות בתורה –
עברה שם ארנבת תמימה, ועליה כל חבורת העטים הסתערה,
ועיט סורר אחד בכלל שכח את בעליו,
ראה ילד חמוד רץ בשטח, והתנפל עליו....
היו שם מאתיים מתחרים והתחרות נמשכה
כל שארית היום עד רדת החשיכה.
יום 5
ביום השני נותרו רק 20 מתחרים
שעלו לגמר
שקראו לעיט שלהם לתפוס פגר שאחרי הסוס נגרר.
בתחרות הזאת ניצחה נערה צעירה ללא שום בעיות
כשהעיט הגיע אליה מההר תוך 17 שניות!
בתום הסבב הזה חולקו פרסים ואותות הצטיינות
על כל ההופעה, העיט, הסוס, הלבוש והדייקנות
והתחיל מין משחק משונה שנמשך בלי סוף
בו ארבעה רוכבים מנסים פגר של עז אחד מהשני לחטוף,
שנגמר במלחמת מכות בין החמולות של שני הטוענים לכתר
שאת סופו לא ראינו כי פרשנו וויתרנו על היתר.
אז מה היה בסך הכל בפסטיבל העיט הזה?
המון סוסים יפים ועיטים מרשימים וציידים מקושטים
וקהל עצום הצופה במחזה
בתוך עמק עטור הרים מושלגים ואוויר צלול כיין
וחגיגה עממית של קאזאחים שמחים, שאולי חוגגים שם עדיין...
יום 6
היום עוזבים את אולגי הקרה
וטסים כל הדרך לאולאן-באטאר בחזרה.
שם פוגשים בשמחה את תיקינו המיותמים
עולים על הג'יפים ולשמורת גון-גאלוט
פעמינו שמים.
שלוש שעות נוסעים בערבה המונגולית היפה
כשמכל עבר כרי מרעה עצומים ובהמות רועות בהם לעייפה,
בדרך נותנים כבוד לפסלו הענקי של צ'ינגיז-חאן
הרוכב על סוסו האביר ולקרב מוכן.
מגיעים לחניון הגרים שלנו עם שקיעה אדומה מרהיבה,
כל אחד מתארגן בגר שלו, והולכים לסעודה מלהיבה,
יש גם מקלחות, אבל איש אינו מתרחץ
הקור כאן מקפיא ורק לחום האש ליבנו חפץ,
אך התנורים אחרי שעה קלה בגר כבים
ורובנו במיטות רועדים מקור שוכבים...
זעקות השבר שלנו נענות רק באופן חלקי, וכך
את הלילה הזה בערבה המונגולית רובנו לא נשכח.
יום 7
לשמחתנו הלילה די קצר, כי יש להשכים קום
כדי לראות את הארגאלי, הוא כבש הבר
בעל הקרניים הענקיות, הטוסיק הלבן והגוף החום.
עם הזריחה הם באים לנהר לשתות
וזה בדיוק הזמן המתאים אותם לראות.
נו, שויין, חיפשנו וחיפשנו את הארגאלי הנ"ל
ובדרך ראינו נוף ערבתי יוצא מהכלל.
בעזרת הפקח הרכוב על קטנוע
הצלחנו סוף-סוף בארגאלי כמעט לנגוע –
דרך טלסקופים ומשקפות והפלאפון של מיקי
ראינו עדר גדול של זכרים ונקבות
עושים באחו פיקניק.
את הערב האחרון במונגוליה בילינו באולאן-באטאר,
במוזיאון הלאומי המעניין ובמופע פולקלור נהדר.
יום 8
שלום לך מונגוליה המיוחדת והמלהיבה
רק הצצנו – וכבר נדלקנו אליך באהבה.
בקושי שבוע היינו בך ומה בעיקר נזכור?
את הערבות העצומות, את השלג והקור?
את פסטיבל העיט הקאזאחי הכל כך מיוחד שלכבודו הגענו?
את כבש הבר בשמורת גון-גאלוט שלראותו יגענו ומצאנו?
את המונגולים החביבים מכניסי האורחים המושלמים
שלמרות שכל כך קשה לתקשר איתם, הם ממש מקסימים?
עכשיו לדרום קוריאה נשימה פעמינו,
ללא קבוצת החוד של מטיילי הג'יפים שנפרדה היום מעלינו.
אז נוחתים בשעת ערב מוקדמת בשדה התעופה של סיאול
נוסעים העירה ומיד מיד מתיישבים לאכול...
בקוריאה, כמו בקוריאה האוכל הוא להיט
וכל אחד מה וכמה לאכול רשאי להחליט
והחבורה זוללת ונהנית עד בלי די,
ואחרי חפלה כזאת ללכת לישון זה ראוי וכדאי!
יום 9
הטיול בדרום קוריאה מתחיל בקו רוחב שלושים ושמונה המפריד
בין שתי הקוריאות והוא ממוגן להחריד,
באזור המפורז שארבעה קילומטרים רוחבו
יש ארבע מנהרות עמוקות שבינתיים התגלו בו,
דרכן כוחות הצפון ביקשו את דרום קוריאה לכבוש.
לאחת כזאת נכנסנו ברכבת וכשהלכנו בה ברגל חטפנו בראש.
גם לתצפית יפה על קוריאה הצפונית עלינו
ובבתי הקפה שבדרך פה ושם בילינו,
ונוסעים מזרחה לסוקצ'ו באוטוסטראדה שחוצה המון מנהרות
כשסביבנו הרים נישאים, עמקים ויערות,
רק השלכת המובטחת בנו אינה מתחשבת
ובגלל הקיץ שכאן מתארך מאוד היא מתעכבת,
יש רק פה ושם התחלות קלושות של עלים אדומים –
אולי עוד נפגוש אותה בהמשך הימים?
יום 10
היום מוקדש כולו לשמורת הטבע סורקסאן
שנחשבת ליפה בשמורות הטבע כאן –
יער צפוף מכסה את העמק וההרים הנישאים סביבו
מעוטר בצוקי גרניט חשופים, שכיף ללכת בו.
עולים לתצפית ברכבל אל ראש ההרים
וצופים אל מלוא השמורה עם נופיה הנהדרים.
עכשיו זה שיא השלכת בשנה רגילה, אך היום
בכל היער הזה יש מעט מאוד אדום.
ובכל זאת היא התחילה לכבודנו פה ושם
ואנחנו מתמוגגים מכל עלה אדמדם,
וההליכה בשבילי השמורה הכל-כך יפים
מותירה אותנו בסופו של יום מרוצים ועייפים.
חוזרים לסוקצ'ו ומבקרים בשוק הדגים הססגוני,
שישים שנה לעיר היום וההמונים חוגגים
בתהלוכה מסורתית ברחוב הראשי
והופעות של להקות עם מוזיקה רעשנית.
יום 11
עם בוקר עוזבים את סוקצ'ו עיר הנמל החביבה ומדרימים
אל מערת חוואנסון הקארסטית, בין הגדולות באסיה, יש אומרים
אמנם אין במערה הענקית הזאת כמעט נטיפים,
אך זורמים בה נהרות ואגמים ויש מסלולי הליכה מושקעים ויפים,
היא ממוקמת בראש הר בתוך מצוק
וכל הנוף מכוסה ביער ירוק
שגם בו זרקה השלכת סימניה פה ושם
והוסיפה לחוויה באופן מושלם, אלא מה?
כשהגענו לאוטובוס הגיעו השמועות
המלחיצות נורא
על המלחמה שפרצה בארץ ביום שמחת תורה
ומכאן ואילך החוויות היפות של דרום קוריאה
מתערבבות עם מה שמתרחש בארץ ואת ליבנו קורע...
נוסעים בתוך הירוק-צהוב-אדמדם לאן?
לבית הספר הקונפוציאני דוסאן-סוואן
שנוסד על ידי קוריאני מלומד בשם אי-חוואנג,
היום הוא אתר תיירות שלשוטט בו פשוט נחמד
והשלוה העוטפת אותו מרגיעה במקצת
את ליבנו הנרעד.
אין, פשוט אין מנוח ושקט כדי להמשיך ליהנות,
במצב כזה כל מה שאתה רוצה זה בבית להיות!
עם חשיכה לעיר אנדונג נכנסים
ומטיילים על הגשר מעל האגם שמואר בשלל פנסים.
יום 12
ביום האחרון לטיול בדרך יפה לבוסאן נוסעים,
בתוך הרים ועמקים שבצהוב העז של האורז צבועים.
בוסאן היא העיר השנייה בגודלה בדרום קוריאה,
ומתחילים בתצפית מרהיבה מההר שמעליה.
יורדים ברכבל מההר היישר לשוק הדגים הענקי
המלא בחיות-ים ושרצים למיניהם והמון אדם – ונקי!!!
גם יושבים בשוק או ברחובות משהו לאכול
ועולים על הרכבת המהירה היישר לסיאול.
כשלוש שעות נסיעה ברכבת לכל רוחבה של המדינה
מאפשרות להתעדכן ב YNET מה קורה בארצנו הקטנה
ולהתארגן נפשית לחזרה לתוך הבלגן
עם כל החוויות שאגרנו כאן.
מה נומר על פיסת הארץ הזאת שעוד לא אמרנו עליה?
בעיקר שזו מדינה מודרנית לעילא ולעילא!
החל מרובוט במסעדה שאת הכלים אוסף
וכלה במים בשירותים שיורדים בעצמם והכל שוטף,
ורובוט שמכין לך קפה מאלף עד תו
וכל מה שזז פה כנראה ממוחשב,
וקוריאנים יפים וחמודים ומנומסים להפליא
שלשם שינוי גם יודעים קצת אנגלית...
ארץ יפה, ירוקה, עטירת יערות ומים, תאווה למטייל,
רק איפה הסתרת לנו את השלכת, לעזאזל?!
אולי רק משום שכל כך רצינו לראות פה שלכת אדומה
כל פיסת עלה אדום עוררה בנו התרגשות עצומה,
וכל היופי הזה עם קולות המלחמה התערבב
שמעיבים על קוריאה וקורעים לנו את הלב...
אפילוג
תם טיולנו הקצר והמשונה מאוד –
שבוע מונגוליה, שבוע דרום-קוריאה עם טעם של עוד,
עם ספי בן-יוסף המדריך המיוחד שאין כמותו
ידען גדול שמכיר את העולם ממש כמו את ביתו,
מנהל את הטיול על פי דרכו שלו –
יש מי שאוהב את זה, יש מי שלא...
תראו איך בטיול אחד של ניגודים מטורפים
בין מונגוליה לקוריאה, בין הצפון לדרום
הוא הצליח להרכיב את הפאזל עד הפריט האחרון,
כך גם הקבוצה שלנו המפוצלת, תחת ידיו
הפכה ליחידה אחת שחוברה לה יחדיו
ותיפקדה היטב כמו כיתה ממושמעת
שעומדת בלוח הזמנים הקשוח, והכל רוצה לדעת
ומתברר שגם בעלת כוח קנייה מרשים ומוכח
שתרמה לא מעט לכלכלת המזרח...
כמה חבל שהמלחמה הארורה שפרצה בארץ והמיותרת כל כך
שיבשה לנו את הטיול שהיה ממש מוצלח,
ותקעה אותנו באיסטנבול ללא טיסת המשך...
אז טסנו לאתונה על מנת לא להסתבך
משם השגנו טיסה ארצה אבל רק ביום רביעי.
לא נותר לנו אלא להתמקם במלון ולתור את העיר.
טיילנו, זללנו, קצת ניסינו ליהנות ולהרגיע
מבלי לדעת האם נצא מפה ומתי ארצה נגיע...
אז קיבלנו את אתונה כבונוס למרות רצוננו
וסוף סוף לביתנו הבוער בBLUE BIRD-מועדות פנינו.
אז שלום חברים וחברות יקרים
לפני הכל בילינו יחדיו שבועיים נהדרים
ונקווה לימים טובים יותר בהם נתראה עם כולם
בטיולים הבאים ברחבי העולם!
ואל נא תשכחו את משפט המפתח:
במלחמה הזאת רק ביחד ננצח!!!
& & & & & & & & & & &