סוף ידוע מראש/ 21 בפברואר 2024

סוף ידוע מראש/ 21 בפברואר 2024

אתמול קרה הדבר שכבר היה כתוב על הקיר מזמן: מינקה נדרסה למוות.

מנעוריה פיתחה מינקה מנהג מגונה לרוץ אחרי מכוניות ואופניים. ריצה במהירות מטורפת אחר כלי הרכב או לצידו קרוב קרוב, מלווה בנביחות רמות. לדאבון הלב היא הורישה תכונה מגונה זו לפנדה ביתה ולקסם נכדתה. והשלישייה העליזה הזאת רצה על כבישי הקיבוץ ללא הרף אחרי כל כלי הרכב שנסעו הלוך ושוב. והתנועה בכבישי הקיבוץ בזמן האחרון מטורפת.אופיר הזהיר אותי שוב ושוב שהן יידרסו. ואני בשלי – נותנת להן לרוץ ולהסתכן באיזו אמונה טיפשית שלהן זה לא יקרה....

בחודשי המלחמה אימצתי ילדה בת שמונה וחצי מנחל עוז. נהגנו לנסוע בקלנועית בכבישי הקיבוץ לטיולים היומיים שלנו, כשהכלבות רצות אחרינו. כל פעם שעברנו מכונית או קלאב קר עצרנו את הנשימה, אך המשכנו לתת להן לרוץ. כי לי היה חשוב שהן ירוצו, והרבה! והקפדתי לעצור את המכוניות ואת הכלבות, וכל פעם שאחת הכלבות נעלמה לנו, חיפשתי אותה כשעיניי תרות את הכבישים שמא אראה אותה דרוסה....היה לי ברור שזה עניין  של זמן והשאלה היחידה הייתה מתי זה יקרה ולמי...היה לי בראש תסריט זוועה שעדן איתי, כשאנחנו רואות דריסה בשידור חי...

אתמול זה קרה!

נסענו בקלנועית והכלבות רצות לפנינו וסביבנו בעליזות השלטית שלהן. נכנסנו לבוסתן לחפש מקום לחגיגת יום ההולדת של עדן, ושכחנו מהכלבות שנשארו על הכביש חופשיות. לאחר כמה דקות הגיעו אלינו קסם ופנדה, ללא מינקה.

שוב היא הלכה לנו לאיבוד! אמרנו אחת לשנייה בידיעה  שתיכף היא תופיע. כמו תמיד.

יצאנו מהבוסתן  ומינקה איננה! אולי הלכה כמו אתמול לכלביה, לא שמה לב שנכנסנו לבוסתן – ניסע לשם ונחפש אותה. לא, היא לא נמצאה בכלבייה.

בואי נחזור למקום בו איבדנו אותה, אולי היא מסתובבת שם מחפשת אותנו, הצעתי. חזרנו לאזור הבוסתן ואז היה צלצול בנייד שלי מפטריסיה: שולה, אמרו לי שיש בעיה עם מינקה, רוצי מהר לכביש העוקף ליד הבוסתן!

בדיוק שם היינו. רצנו קדימה....וראינו את מינקה שכובה על הכביש...מיהרתי אליה וראיתי אותה שרועה בתוך שלולית גדולה של דם שניגר מראשה, והיא ללא רוח חיים...עדיין חמה למגע.  פנדה וקסם רחרחו את חברתם המתה ואת שלולית הדם...

עדן התחילה לפתח היסטריה, ואני לא ידעתי מה לעשות קודם – לטפל בעדן או לטפל במינקה...היו שם אודי ואור שהזדמנו למקום, ואמרו לי שכבר דיברו עם אופיר והוא הציע לקבור אותה במתחם הכבשים, וגיורא בליכר כבר הוזעק לבוא עם טרקטור להכין את הבור, רק שאגיד איפה אני רוצה לקבור אותה... ביקשתי מהם לשמור על מינקה ומיהרתי עם הקלנועית להחזיר את הכלבות לביתי ואת עדן לביתה. בדרך דיברנו שכדאי לקבור אותה בבית הקברות של הכלבים, בקצה מגרש הקפיצות ליד קיברה של הכלבה אמה מנחל עוז, אותו אנו מבקרות מדי פעם.

כשחזרתי למינקה אמרו לי הבחורים שהבור כבר מוכן במתחם הכבשים וגיורא מחכה לנו שם. נסענו שלושתנו עם מינקה המתה בתוך שקית גדולה ירוקה שאור ארגן. הנחתי את מינקה בבור וגיורא כיסה וכיסה....

רצתי לבית של עדן לראות מה שלומה. היא לא הייתה שם, ואביה אמר שהיא עם אימה, נסעו להירגע, והן תיכף מגיעות הביתה. היא הגיעה, חיבקתי אותה, סיפרתי לה איך קברתי את מינקה ואיפה וסיכמנו שלמחרת בצהרים נלך יחד לקבר לשים עליו אבנים.

וכך היה. לקחתי אותה למחרת בצהרים מארוחת הצהרים, העמסנו אבנים יפות שמצאתי בעוד מועד, נסענו לכלבייה והראיתי לה את הקבר. היא שמרה על הכלבות ואני סידרתי את האבנים. מכיוון שהיא מיהרה לשיעור פסנתר הצעתי שבימים הבאים נחזור לשם, נשפר את מראה הקבר ונכתוב איזה שלט יפה שנחשוב ביחד על ניסוחו.היא שאלה אם מינקה שומעת אותנו ,אם היא יודעת שאנחנו כאן ועוד שאלות כאלו. ניסיתי להסביר לה שמינקה מתה ולא שומעת ולא מרגישה כלום כלום כלום.

אני בכיתי כשראיתי אותה מתה, היא אמרה, ואת בכלל לא בכית...אני בוכה כל הזמן, עניתי, בלב.

נכון, אני בוכה כל היום וכל הלילה עמוק בלב. מחפשת את מינקה שכבר כל כך חסרה לי בבית, בחוץ ובכל מקום. ומאשימה את עצמי במה שקרה לה. ואין מנחם, ואין נחמה...

במקום לעכל את הטיול המקסים שהיה לי זה עתה באיים הקנאריים, אני מנסה לעכל את מותה המיותר של מינקה, בטרם עת. יש לי עבודה רבה לעשות עם עצמי ועם עדן, ואין ספק שאעשה זאת. אבל בינתיים עצוב לי ומר לי כל-כך בלי מינקה אהובתי היפה, הרכה, העדינה, האצילית. שמונה שנים של אהבה עזה חיינו יחדיו, כשכל הזמן איזה גרב או חולצה שלי תחובים בפיה,והדבר האהוב עליה ביותר הוא ליקוק יסודי של הרווחים בין אצבעות הרגליים שלי. ידענו שמחה של אימהות וגידול גורים, צער על מות גורים אחדים, המון כיף יומיומי בגידול פנדה וקסם כשמינקה מתגלה כסבתא ענקית, והמבוגרת האחראית של הלהקה. וקיוויתי לראות אותה מגדלת את הנינה שלה...ובמכת מוות אחת של מכונית אלמונית, בתוך הקיבוץ – אין לי מינקה.

איך, איך, איך - מינקה האלופה, אלופת העל, האחת והיחידה, מלכת השבט, אייך?!