ביום חורפי אחד קיבלתי שיחת טלפון מהרבה של המועצה שלנו. היא סיפרה לי שנבחרתי להדליק נר שביעי של חנוכה בטקס שיתקיים באולם האזורי בהשתתפות 14 "נשים מאירות", שאני, מסתבר, אחת מהן...
מדובר במסורת של ארצות המזרח, על פיה בראש חודש טבת נחוג "איד אל-בנאת (חג הנשים), המעלה על נס את גבורת הנשים בהשראת ספר יהודית וסיפורה של מרים החשמונאית. במועצה הוחלט להעלות לתודעה הציבורית את רוח האישה המאירה, שמעוררת השראה ומופת לסביבתה. מכל ישוב במועצה נבחרה אחת כזאת, שהוזמנה להדליק את הנר השביעי של חנוכה בטקס שיועבר בפייסבוק וביוטיוב לכל עם ישראל...
נדרשתי להכין "נאום" שיסביר לצופים מי אני ומה מקור האור שבי. בדקה אחת בדיוק!
משימה כלל לא פשוטה, יש לומר...
בשוכבי ובקומי, ובעיקר בטיוליי עם כלבתי חשבתי וחשבתי וחשבתי; מיינתי וסיננתי ומיקדתי, ובסוף זה מה שיצא לי (לילך מדדה לי וקבעה: דקה ו 3 שניות!)
אני, בת הינדה ושמואל ויסמן ז"ל, אישה של חיבורים. יש לי צורך עז
ומתמיד להתחבר לכל מקום בו אני נמצאת ולכל דבר שבחרתי לעשות, כדי לצקת בו משמעות.
החיבור הראשון הוא לתבנית נוף
מולדתי – הקיבוץ שלי, שחיבר אותי בעבותות של אהבה לאדמה, לארץ, לנוף, לאנשים ולערכים האנושיים והחברתיים שביסודו.
החיבור השני הוא למורשת ישראל בדגש חזק על חז"ל. זה
המסד הרוחני והלשוני שלי, אותו אני לומדת עוד ועוד, בהשראתו אני כותבת, ובאמצעותו
בונה את זהותי היהודית.
והחיבור השלישי, החובק-כל, הוא לטבע, בחיקו אני מוצאת את כל מה שאיבדתי, ומחפשת כל מה שחסר לי. הוא הקובע את הריתמוס של
חיי – בין זריחות לשקיעות, בין פריחות לקמילות, בין ימי שמש לסערות, בין סיומים
להתחלות.
הטבע הוא האלוהים שלי.
ואני, שמילדות ועד
עצם היום הזה רוכבת על סוסים, מתפללת כל
יום מחדש: להמשיך להיות על הסוס!
חג אורים שמח!
לטקס עצמו התלבשתי במיטב מחלצותיי, עם מקטורן שחור וכמה עדיים, ובאמת השתדלתי להיראות הכי טוב שאפשר, כיאות למעמד המכובד אליו נקראתי. רק לא התאפרתי, כי פחדתי לעשות פדיחות ושיצא לי משהו איום ונורא, ולא היה מי שיאפר אותי בהישג יד. בפועל התברר שנראיתי הכי אלגנטית מבין כל הנשים המאירות....זה היה די מביך, וכמעט פשטתי את המקטורן, אך לבסוף התעשתתי והחלטתי להופיע במלוא הדרי, יהיה מה שיהיה...ממילא אף אחד שם לא ממש הכיר אותי, חוץ מנתי וירבה שבעצמו לבש מקטורן לכבוד המאורע...
את הטקס עצמו צלחתי איכשהו. הייתי המדליקה השנייה, כך שלא היה לי יותר מדי זמן להיכנס להתרגשויות.
המציגה שלי, הרבה בכבודה ובעצמה אמרה עלי כך:
שולה אפרת - איך אמרה שולה: "העשור השמיני היה מטורף". בעצם שולה חזרה לתקופת הנעורים ואם אפשר לצטט אותה היא "לא יורדת מהסוס" תרתי משמע כי שם היא אומרת "זאת האני הכי אמיתית שיש". אז רכיבה על סוסים - רצוי פעמיים-שלוש בשבוע, כלבים וחיות, לימודים והתפתחות מתמדת - לא להאמין, שולה מסיימת בימים אלה תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל, וזה הואר השני השני שלה, ובין לבין היא לומדת באורנים תלמוד כי חז"ל זאת אחת האהבות, לא נשכח גם להזכיר ששולה היא סופרת ועכשיו יצא לאור ספרה השביעי, וכמובן חשוב לציין עוד תחום אהוב על שולה - הנכדים, בהם היא משקיעה לא מעט!
שולה, אשת אשכולות, אשת ספר וטבע, אוהבת חיות ואדם, אנחנו עומדים ומשתאים כי את מעוררת השראה, ושמחים עד מאוד להזמין אותך להדליק נר. סוף ציטוט.
המשפחה השמירית שלי כתבה לי מיד בתום האירוע שקראתי יפה מאוד, הדברים שלי היו מאוד מרגשים ונראיתי כל כך יפה...נו, שויין...
נתי הודה לי בסיום ואמר: אני לא מבין איך לא גילינו אותך קודם...
וראש המועצה, חולבסקי, אמר לי: מאוד התרשמתי ממך, ממה שאמרו עליך וממה שאת אמרת, אני רק לא מבין איך לא ידענו עליך עד עכשיו...
יצאתי משם עם ספר קטן, מעין מפת דרכים להארה ולחופש, וברכת תודה על השתתפותי:
בתודה לשולה אפרת,
על הפצת אור בפועלה וברוחה,
על נתינה לחברה,
על תיקון עולם
במעשי ידיה וליבה.
אפילוג
זה קרה בחנוכה.
והנה, בדיוק שבוע מאוחר יותר, נוכחתי שהתואר החדש שהוענק לי ממש מגשים את עצמו. ומעשה שהיה, כך היה:
ביום חורפי נאה יצאתי לי לרכב בחוות דובי, לטיול שיגרתי בן שעתיים. רכבנו בעקבות המאסטרו דובי בכבודו ובעצמו ביער, במסלול הרגיל של דובי, שכבר די נמאס לי. אבל היום היו בו כמה הפתעות נעימות: ראשית, הגשם שהובטח התחלף לו ליום שמש אביבי ונעים, ושנית, ביער פרחו המון נרקיסים גבוהים ויפים! וגם כמה כלניות סגולות וכחולות, וקצת-קצת רקפות. בהחלט טיול חביב, שאפילו הגערות, הצעקות וההרצאות של דובי לא הצליחו לקלקל.
כשחזרנו למאנז',ירדתי כהרגלי בזינוק קרבי מהסוס, והלכתי לכיוון המרפסת. שם ישב לו זוג שהתארגן לטיול, והבחור אמר: היי, סבתא'לה, התרשמנו מאוד מהירידה שלך מהסוס! את ממש אלופה! הייתי קצת נבוכה מהמחמאה הבלתי צפויה הזאת, ואז הבחורה אמרה: את ממש מקרינה אור!...
נו, שויין. אז סיפרתי להם על "הנשים המאירות" והם ממש התלהבו ואמרו, זה ממש ככה! זו פעם ראשונה שאנחנו רואים אותך, ומלאי התפעלות! אולי תצטרפי אלינו לרכיבה שלנו?....
להזמנה חמה כזאת איך אפשר לסרב?
ביררתי עם דובי ותהילה אם אוכל להצטרף אליהם, הבקשה אושרה ו..יצאתי איתם לעוד סיבוב רכיבה בן שעה וחצי...: לירז ואסף, הדס המדריכה ואנוכי. .מהר מאוד התברר לי שאנחנו ממש חוזרים על המסלול שעשינו זה עתה, רק בקצב הליכה זהיר ואיטי, כי השניים האלה לא רוכבים מנוסים. אבל מאוד נחמדים!
ועוד התברר שלבחורה יש היום יומולדת (35), והטיול הוא לכבודה.
ובכן ישבנו לנו בתוך האחו המוריק והפורח, עטופים בנרקיסים וראשונות הרקפות, שתינו תה חם מהתרמוס והרמנו כוסית יין, ובירכנו כל אחד בתורו את בעלת השמחה. . הם ביקשו ללמוד ממני משהו מניסיון החיים שלי, ומסודות ההארה שבי...
וכך קרה שהאור שמסתבר קורן ממני, מתחיל לתפוס תאוצה ולהתגלות בסביבתי הקרובה וגם ברחוקה יותר, ומי יודע לאן אגיע עם זה....