איך הזמן עובר - דוד כבר בן שבע-עשרה! כל יומולדת אני ממציאה איזה בילוי מיוחד, כזה ששנינו אוהבים. ומה הפעם?
בפעם האחרונה שהוא היה אצלי, סיפר לי הנער שההורים שלו ושל חברתו, אנג'ל, אמרו להם שאחרי שיגיעו לגיל שבע-עשרה, יוכלו לישון ביחד ללא השגחה...
נו, שוין, מיד צץ במוחי רעיון פרוע: להציע לדוד לבוא ב 30 לחודש, יום שישי לעבוד כל היום בחווה, ובערב תצטרף אליו חברתו, נזמין אוכל טוב ממסעדה, נעשה מסיבת יומולדת, ושניהם יישארו להם לישון בחווה. ולמחרת, שבת, יום ההולדת עצמו, נרכב שלושתנו ביחד. ובסוף ההורים יחזירו אותם הביתה.
דוד נדלק לגמרי על הרעיון, ולקח על עצמו את המשימה לשכנע את ההורים שלה ושלו שיסכימו! משימה כלל לא פשוטה !
.....עברו עלי כמה ימים של מתח, וביום חמישי התבשרתי: התוכנית התקבלה, עם תוספות:
שניהם יגיעו לחווה ביום שישי לקראת הצהריים, הלילה יישנו בחווה, בשבת יבלו כל היום בחווה, כולל רכיבה בשלושה, ואת הלילה השני יעשו בביתי. רק בראשון בבוקר יחזרו באוטובוס לנשר. הידד!
וכך היה. הכל דפק כמתוכנן. הם אפילו יצאו לרכיבה של שעתיים עם כל המדריכים שהיו בחווה, וללא תשלום!
בעקב באתי עם צ'ופרים, בלונים, ומצב רוח מרומם. סיימנו את האכלת הסוסים, בזמנו פיצות מפיאנו- פיאנו, תלינו את הבלונים, אכלנו, בירכנו וקינחנו בעוגה טובה שאנג'ל הביאה. בלי נרות, שהצטערתי שלא הבאתי בעצמי, אבל זה מה יש.
בסביבות עשר נפרדתי מהם בברכת לילה טוב, בידיעה שהלילה זה הלילה!
למחרת ירד כל היום גשם טורדני והיה מאוד קר. חששתי שהרכיבה שלנו שנקבעה לאחר-הצהרים לא תוכל להתבצע.. אבל עם הרבה אופטימיות הגעתי לחווה לבושה הכי חם שיכולתי, ובדיוק כשיצאנו לרכיבה, בשעה שלוש, פסק הגשם ונפתחו השמים, אפילו השמש בצבצה לה פה ושם!
יצאנו לדרך תשעה סוסים בהובלת דובי, ולאחר שעה ורבע נפרדנו שלושתנו מהחבורה הגדולה ופנינו לדרכנו העצמאית.
אחרי קאנטר מהיר חנינו להפסקת תה ופיסטוקים בתוך מכלאת בקר, מוגנים מהקור והרוח. ולקינוח רכבנו לכיוון החמה לאורה של השקיעה האדומה, ועם אור אחרון הגענו מרוצים מאוד לחווה.
סיימנו את פירוק הציוד מהסוסים והאכלתם ונסענו לביתי, להתרחץ, ולאכול ארוחת ערב ביתית בריאה. דוד ואנג'ל הלכו להגיד שלום לסבים המקומיים, אהוד ועירית ולתת להם הזדמנות לברך אותו ליום הולדתו, ובשעה מוקדמת מאוד הכריז דוד: אנחנו הולכים לישון כי מחר צריכים לקום מאוד מוקדם...
הם כנראה נרדמו מהר מאוד, כי לא עלו מחדרם שום קולות מחשידים....
אנג'ל אמרה לי שהיא תשמח לבוא שוב לחווה, לעבוד ולרכב.
ולדוד יהיה מה לספר לנכדים...