מדרש המדרשים/מסכת כתובות/תשפ"א/ 20.6.21
עוד שנה מגיעה לסיומה
וניתנת האמת להיאמר – איומה,
שנה כזאת משונה, מוזרה ומבלבלת
אף אחת מאיתנו איננה זוכרת –
התחלנו את השנה באורנים ארבע עשרה תלמידות
אך אף על פי שאמרו יושבת בקתדרה,
מצאנו את עצמנו בגן הבוטני תחת הפרגולה לומדות
מאימת הקורונה, כמובן,
שטילטלה אותנו מכיתה אחת לשנייה
כשהחתולים הרעבים לא עוזבים אותנו לשנייה
ומפה לשם החוטים בהם היינו קשורות
הולכים ונפרמים, מעניין לעניין,
עד שנותרנו למצער - רק מניין.
ונאלצנו לחזור ולהסתופף בבתינו מול הזום, ופשוט
להזדהות עם הנשים המוותרות על עשרה
קבין ופרישות,
כי מה הם הדברים שאישה משתוקקת עליהם,
חוץ מהמלאכות שאישה עושה לבעלה,
אם לא לצאת לשוק עם שיער פרוע, לדבר עם
כל אדם
וללבוש בלאות, סתם
כי בא לה?
ואם בעלה לא סיפק לה עונתה כנדרש ממנו ,
אזי פשוט
אפילו חמור תובעת בשוק....
ולפתע ומשום מקום נחתה עלינו הידיעה כי
ליבה הטוב של שרה חברתנו נדם
וידענו מהי אנחה השוברת חצי ואף כל גופו של אדם...
המשכנו לחפור במסכת כתובות
לחפש בנרות את כבוד האישה הרמוס
ולגלות את הושע שהכריז בראש חוצות ללא
היסוס:
והיה ביום הוא, נאום ה, לא תקראי עוד בעלי,
רק תקראי אישי!
איזו הקלה,
אם כך, אולי כדאי ללמוד את מסכת כתובות
מהתחלה!
הרי כבר נוכחנו כי רבותינו חיפשו בנרות
סיבה
להוציא את נשותיהם הסוררות בלא כתובה
זה מקומם ומרגיז, ובא לי לשאול: רבותי,
עונה של תלמידי חכמים אימתי?
הם לא צריכים להמציא תירוצים,
האישה מזומנת להם כל אימת שהם רוצים...
אבל הם הקפידו על גמילות חסדים במתן בסתר
עבדו כך רבנן כדי שלא לבייש את מי שאין לו,
וזה בסדר
ועוד לימדונו שמי שיש לו ואינו רוצה
להתפרנס, אין נזקקין לו
שיהיה בריא, כי אם אין הוא עצמו לו, מי לו?
אז מה נותר לנו מחכמינו בסוף לימודנו את
מסכת כתובות היום?
למשל, בואו ונחזיק טובה לרמאים,
שאילולא הם היינו חוטאים בכל יום,
יש אמירות מקוממות וישנן אחרות עם מבט
יותר רגיש
כגון כשם שנותנים לאישה כך נותנים
לאיש,
מפליא איך הם בוחנים כל פינה, הופכים כל
אבן כדי לאתר
מה לא ראוי להיעשות, ומה נכון יותר?
אשרינו שבשליש האחרון של השנה זכינו לבית
מדרש חדש –
הסלון של אליזבט, בו הקפדנו על הכלל הכל
משהין לפני השמש
ודילגנו בנחת מעל כל המכשולים של מסכת
כתובות הקשוחה
כשאנו שרועות על הספות ועטופות באווירה
רגועה ונינוחה,
ולא נותר לנו אלא להודות ולשבח ולהלל -
לו ירבו מורות כמותך, אליזבט, בישראל!
משוחררות מעונשה של קורונה נצא לחופשת
הקיץ
מלומדות יותר, פתוחות לזולת ונטולות חיץ
ואחרי החגים נשוב כל מי שכאן, וניפגש
ומי ייתן וביוצרות טריות נתחדש!