בין כסה לעשור יצנו רכובים על חמישה סוסים משובחים מהחווה: דובי מוביל על פדרו, גד מאותגר על סנחריב, ניסו על שחר ועופר על וינסטון. ואני על נשר אהובי. היעד המקורי היה עין אילה עם לינה שם בחצר של מישהו, עם שק"שים.
אבל רגע לפני היציאה התברר שלסוסים יש סידור לינה בחצר של תהילה, אבל לנו - אין! הוחלט שנוקפץ ברכבים הביתה לישון ולמחרת נחזור לסוסים. זה מה יש.
אז יצאנו ביום שני בבוקר עם דובי בראש, ורכבנו עד בת שלמה. שם, במדשאה נהדרת של ווילה מושקעת ששייכת לחבר טוב של דובי, עשינו הפסקה ארוכה עם משקה קר, קפה והרבה רוגע.
דובי פרש לענייניו ויאיר שרת נקרא להוביל אותנו בהמשך הטיול.
חצינו את הכרמל כשאנו חולפים על פני מושב עופר שבהר, ירדנו לחוף, וכבשנו בסערה את מושב עין אילה. שם בלב המושב עשינו הפסקה נוספת על מדשאה גדולה ליד דוכן מלא בכל טוב. נחנו, אכלנו ואפילו הצטלמנו עם בעלת הדוכן שיודעת להעריך סוסים טובים.
המשכנו בדרכנו לחוף הים. הגענו לחוף הבונים. בירידה אל החוף נשר עשה לי תרגיל מהסרטים: פתאום, ללא שום סימן מוקדם הוא נשכב בחול כשאני עליו . חשבתי שהוא נפל,! המומה הצלחתי להיחלץ ממנו ללא פגע. הוא התרומם, התנער, כאילו שלא קרה כלום...יאיר הסביר לי שיש סוסים שאוהבים להתפלש , והחול פשוט עושה להם את זה, והם מתפלשים בכל מצב...שיעור חשוב ומפתיע!
ירדנו לקו המים ופרצנו בדהרה! זה היה קצת מלחיץ, אבל אדיר!! יאיר סידר אותנו בטור כדי שלא תהיה שום תחרות בין הסוסים, ואז זה היה עוד יותר אדיר!!!
חזרנו לעין אילה רק אחרי שיאיר הבטיח שמחר בבוקר נחזור הנה לעוד סיבוב ונמשיך בדרכנו הביתה דרך נחל מערות.
הגענו עם חושך לחצר של תהילה, שם כבר חיכה לנו גם דובי. פרקנו את הציוד מהסוסים , אירגנו אותם בתוך הרפת הקטנה של תהילה, וכולנו התרווחנו במרפסת שלה עם קפה, כיבודים והמון שלווה.
עשינו סיכום של היום הראשון, וכטוב ליבנו במנוחה ובמשקה דובי הציע שנשיר קצת משירי ארץ ישראל...היה מאוחר, לי זה כבר נמאס ,רציתי לחזור לביתי, ועשיתי פרצופים, אבל כשהוא שלף גיטרה והתחיל לנגן ולשיר את השירים שאני כל כך אוהבת נשברתי והצטרפתי לשירה. האמת, טוב שהוא התעקש, כי זה היה סיום הולם ליום רכיבה מרשים.
למחרת נפגשנו בחווה, נסענו ברכב אחד לבת שלמה לאסוף את יאיר והמשכנו לעין אילה. שם כבר עמדו חמשת הסוסים מאוכפים ומוכנים למסע. שתינו קפה, יאיר תודרך על ידי דובי איך להמשיך ויצאנו לדרך. דובי הוריד מהפרק את החזרה לים בטענה שיצא לנו יום יותר ארוך מאתמול וחבל עלינו ובעיקר על הסוסים...רוכבים היישר לעופר ודרך בת שלמה חוזרים לחווה. סוף!
אז יאיר החליט לגוון לנו את הדרך חזרה. חלפנו על פני כפר ערבי נטוש מ 48, עין רזלה (עין אילה) עם קבר שיח גדול ושמור, והמשכנו למערת פעמון יפהפייה, נחבאת אל החורש. ישבנו שם על כוס קפה והמשכנו דרך שביל חורש חדש עד בת שלמה. בבת שלמנה, בוילה מאתמול, חיכה לנו דובי. עשינו הפסקת התאוששות ארוכה, נפרדנו מיאיר והמשכנו עם דובי אל החווה.
עשינו הפסקה אחרונה בהחלט ליד הברוש הגדול. עופר, שכבר היה גמור ביקש את עזרתי לקום. כולם רצו לעזור לו, אבל הוא אמר: שולה, רק שולה, והושיט לי את שתי ידיו...הייתי אמורה למשוך אותו, אבל הוא היה ממש ממש כבד...משכתי בכל כוחי כשדובי תומך בו מאחור, וגדי מצלם...עד שהקמנו אותו.
אחרי שעתיים חמות וארוכות הגענו לחווה.
עשינו סיכום טיול קצר והתפזרנו. אני נשארתי יושבת עם כוס קפה ועופר לידי...התחלנו לדבר! פעם ראשונה אחרי יומיים טיול! ידעתי על מחלתו, פרקינסיון, וכל הטיול דאגתי לו ועקבתי בהתפעלות אחר התמודדותו עם מצבו. דובי ויאיר כל הזמן בדקו את מצבו וניסו וגד עזרו לו בעלייה ובירידה מהסוס. אני שמרתי על מרחק ורק עקבתי אחר התנהלותו.
שאלתי אותו על מחלתו, הפרקינסון ואיך הוא מעז לרכב במצבו. והוא נתן לי שיעור לחיים:
אני לא ביקשתי את המחלה הזאת, היא פשוט נחתה עלי. אני לא אשם שזה קרה לי, אין לי מה להסתיר. אני מדבר על זה חופשי עם כל אחד, וזה עוזר לי להתגבר עליה ולתפקד! רכיבה? הודות לה אני במצב כזה ולא יותר גרוע!
סיפרתי לו על אבא שלי עם הפרקינסון שלו, ואיך הרכיבה על סוסים עוזרת לי לחזור לחיים ולתפקוד נורמלי אחרי מה שעברתי.
יכולנו להמשיך ולחלוק חוויות עוד זמן רב, אבל ניסו קרא לעופר לבוא למכונית כי נוסעים הביתה...
היה לי טיול נהדר, קשה אבל לא יותר מדי בו עמדתי בכבוד, ללא כאבים וללא תחושת עייפות וכובד. נהפוך הוא - חזרתי עם המון אנרגיות טובות וטעם של עוד - ובעיקר עם חבר חדש - עופר.
כ
פרולוג:
בין כסה לעשור ללא שום היסוסים
נקראו חמישה רוכבים לטיול סוסים:
ניסו ועופר וגדי ושולה גם
ודובי המלך ביד רמה נוהג בם.
היעד המקורי היה חציית הכרמל בואכה החוף
לינה בעין אילה וחזרה לחווה בסוף
אך בשל בעיות לוגיסטיות בתום היום הראשון
נאלצנו לוותר על לינת השטח ולחזור הביתה לישון.
כך מעז יצא מתוק כי ישנו כל אחד במיטתו
ואחרי יום רכיבה מפרך זה דבר בעיתו.
מערכה ראשונה:
בבת שלמה חנינו בצימריץ – מקום נהדר
עם שולחנות פיקניק ודשא ירוק, קפה ומשקה קר
שם החלפנו את המוביל, דובי המהולל,
ביאיר שרת שנקרא לדגל מקיבוץ מגל.
חצינו את הכרמל בקנטרים דרך מושב עופר שבראש ההר
וירדנו לחוף הים בתוך החורש במסלול נהדר.
במרכז עין אילה על דשא רחב ידיים
חנינו עייפים ורעבים להפסקת צהריים
והמשכנו רעננים לעבר החוף
לקנטר משוחרר לאורך הים בכיף שאין לו סוף...
נשארנו כולנו עם טעם של עוד
ויאיר הבטיח שמחר נשוב לחוף, כי רצינו מאוד.
לקראת השקיעה חזרנו לעין אילה
שם המתין לנו דובי בביתה של תהילה
אירגנו את הסוסים ללינת לילה ברפת הביתית,
התרווחנו במרפסת של תהילה עם קפה ואוירה משפחתית
וכטוב ליבנו בסיומו של יום רכיבה מפרך
דובי שלף גיטרה ובשירי ארץ ישראל השתפך..
מערכה שנייה:
בבוקר היום השני שוב עלינו על סוסינו
כשדובי מודיע בקול סמכותי לאן מועדות פנינו –
נכון, לא חוזרים לים אלא רוכבים לבת שלמה ישר,
אבל יאיר מתווה מסלול שונה מאתמול ככל האפשר –
חולפים על פני חורבות הכפר הערבי עין רזלה עם קבר השיח היפה
וחונים במערת פעמון מרשימה שנחבאת לה אל הכלים לכוס קפה,
בשביל הכתום החדש בתוך החורש מתפתלים ונהנים
עד שנוחתים שוב בבת שלמה בצימריץ מאירת הפנים
שם כבר ממתין לנו דובי שבא את יאיר להחליף
ולהוביל אותנו לחווה בדרכו שלו שאין לה תחליף.
אפילוג:
אז מה היה לנו בסך הכל בטיול הראשון בסתיו?
רכבנו מעל שישים קילומטרים במשך יומיים עטופים בנופי הזהב
פגשנו את החצבים הזוהרים בצידי הדרכים והשדות
וליווינו בעינינו את ציפורי המסע הנודדות,
הכרנו את יאיר שרת בהופעת אורח
ומקווים שיוביל אותנו עוד ועוד בסגנונו הבוטח.
הפנמנו את תורתו של דובי באופן מעשי:
לשמור על מרחק, לקצר מושכות ולעקוב אחרי אוזני הסוסים
לזכור שהמושכות הן דבר חי בכל מצב
ועמידה, ידידיי, עמידה היא גם
מקצב!
ואני למדתי על בשרי שסוס יכול אם אתה לא שם לב
להתפלש כמו כלום בחול - עם האוכף
והרוכב!
ונומר מילה טובה לעופר האלוף
והנחוש שללא היסוס
מנצח את מחלתו כשהוא רכוב על הסוס!
וניסו, החבר הטוב והשקט שכאילו בדרך אגב
מסייע לו ככל הנדרש להתמודד עם כל מצב.
ולגד שהיה העזר כנגד לדובי וליאיר ועזר לכולם -
אין ספק שאתה בדרך המלך להיות הרוכב המושלם!
ותודה ענקית לדובי ותהילה שאפשרו את הטיול המקסים!
בואו נבטיח לעצמנו שנתראה שוב ושוב בטיולי סוסים!
& & &
& & & & & & & & & & & & &
& & & & &