ביום כיפורים השנה לא נערכה התכנסות בחדר האוכל כרגיל מפאת  גזרות הקורונה. עשינו תוכנית שצולמה בוידיאו של הקיבוץ ושודרה לבתי החברים בליל המועד.

מספר חברים כתבו על הבחירות שעשו בחייהם פעם ו/או בזמן האחרון. בין הקטעים שולבו שירים יפים ותמונות רקע מתאימות לנאמר. תוכנית בת כשעה, מעניינת, מרגשת ויפה עד מאוד.

מסיבות טכניות ראיתי את השידור רק ביום עצמו, בצהריים.

אחה"צ לקחתי את כלבותיי ושמתי פעמיי לעבר הר הגעש. מקום בו אני אוהבת לצפות על העמק ולחשוב על החיים. על אחת כמה וכמה ביום כיפור.

אז ישבתי שם, צפיתי על העמק, גמעתי עמוק אל תוכי את השקט, השקט הזועק של יום כיפור, המזמין לחשבון נפש.

חשבתי לי: מה הדרך בה אני בחרתי? כבר עמדתי על פי תהום רק לפני כמעט שנתיים, ואיך יצאתי מהבור הזה כשאני חיה ונושמת ורוכבת על סוסים באינטנסיביות שלא היכרתי קודם, ולומדת ומטיילת רגלית ועוד רגע טסה לחו"ל?....

כך ישבתי, וחשבתי, והתמלאתי ביופי הרך של העמק לעת ערב, צילמתי את כלבותיי היפות, וחזרתי לי לביתי ו...יצא לי שיר!

 הדרך בה בחרתי

 

הַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי מַנְחָה אוֹתִי לִחְיוֹת

לֶאֱחֹז חָזָק אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ לִי

וְלֹא לְהַרְפּוֹת מֵהָרָצוֹן לְחַדֵּשׁ

לִיצֹר מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ

שֶׁלֹּא יְבַיֵּשׁ אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ.

הַדֶּרֶךְ בָּהּ בָּחַרְתִּי הִיא לִחְיוֹת

אֶת הָרֶגַע, הַשָּׁעָה, הַיּוֹם וְהַמָּחָר

לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא אֶת הַטַּעַם וְהָרֵיחַ וְהַמַּשְׁמָעוּת

שֶׁל כָּל דָּבָר שֶׁעָשִׂיתִי וַאֲנִי עוֹשָׂה וּבְעִקָּר אֶעֱשֶׂה

שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה הִיא שֶׁתּוֹבִיל לְמַעֲשֶׂה.

הַדֶּרֶךְ בָּהּ בָּחַרְתִּי

הִיא לֹא לְהַפְסִיק לַחְשֹׁב וְלִכְתֹּב

וְלִצְחֹק וְלִרְכֹּב

לְהָכִיל אֶת הָרַע וּלְבָרֵךְ עַל הַטּוֹב

וּבְעִקָּר לֶאֱהֹב

אֶת מִי שֶׁאֲנִי וּמִי שֶׁאַתָּה

כִּי לְעֵת עַתָּה

אֵין לִי דֶּרֶךְ אַחֶרֶת

וְלֹא אוּכַל בָּהּ לִתְעוֹת

כִּי בָהּ בָּחַרְתִּי

לִחְיוֹת.

                             יום הכיפורים תשפ"ב