מינקה ממליטה – פרק
ב'/29/01/2022
רק אלוהים יודע על
מה ולמה הסכמתי לאפשר עוד המלטה למינקה.
הרי כבר השגתי את מטרתי הגדולה: לגדל את הגורה של מינקה, ועוד שחורה עם צווארון
לבן בדיוק כמו שרציתי , וקיבלתי! קיבלתי את פנדה הנהדרת שלי, שעונה על כל הציפיות –
גם יפה, גם בדרך לאלופה, ובעיקר – חמודה ומתוקה, מתפנקת ואוהבת ועם זאת פרא אדם! שילוב מנצח! אז מי צריך עוד גורים עם כל הטרחה הכרוכה בכך!
אבל שולה זאת שולה,
שלא יודעת שובעה ותמיד ממציאה עוד אתגרים, וכאשר אסף ואינה לוחצים לתת למינקה
הנפלאה להביא פעם אחרונה ודי עוד גורים מוצלחים, ומבטיחים לי שאני לא גורמת לה בכך
שום עוול, סבל, נזק גופני או נפשי – אז אני נעתרת.
והנה, חלפה לה
בדיוק שנה מההמלטה האחרונה, אצל אסף, ואני יושבת לי בוילה שלי הזכורה לטוב, ומספרת
את סיפורה של ההמלטה השנייה.
הכל התנהל כמו
בספר: שלושת ההרבעות אצל אינה והפעם עם בנו של שאב, סם. ההיריון החלק והטוב, הבאת
מינקה שבוע לפני מועד ההמלטה לאסף....
לפי הספר ההמלטה
צריכה הייתה להיות ביום שישי, 28 בינואר. אלא מה? בשבת הייתי אמורה לטוס עם דויד
בכדור פורח לרגל יום הולדתו ה-18 שחל ב - 30 בינואר. ובערב – מסיבת יומולדת בחיק
המשפחה אצל הסבים. האם מינקה תתחשב ותחכה לתום החגיגות של דוד?
נראה היה שהיא אכן
מתחשבת ונוכל לקיים את החגיגות. אבל, בשל מזג האוויר הסוער נדחתה הטיסה בכדור
פורח. מוקש אחד נוטרל. דוד ואנוכי ניצלנו את המצב לרכיבת שטח נהדרת, בין גשם לגשם,
והייתי בטוחה שאספיק להיות בחגיגה המשפחתית. אבל למינקה דחק הקץ ובצהרי היום
קיבלתי הודעה שהיא מתחילה ללחוץ....מיד הזעקתי את נהג המונית שלי, שרגא שתמיד נקרא
לדגל, אבל הוא, כמוני חזר מרכיבה והיינו צריכים להתרחץ...מהר מהר זרקתי את כל
הציוד שלי לתיק, התרחצתי, אירגנתי את פנדה שמצטרפת למינקה בביתו של אסף, ורק חיכיתי ששרגא כבר יגיע, כי מינקה ממליטה,
ובלעדיי זה פשוט לא יתכן...
בהיותנו בדרך
הודיעה לי יעל שהגורה הראשונה בחוץ! אוי, מינקה, אל תעשי לי את זה, חכי עוד קצת
שאגיע אליך, התחננתי. טילפנתי לכל מי שצריך לדעת שאני בדרך לתל-אביב ולא אוכל להגיע
לכל המקומות שהייתי אמורה להיות בהם היום ובימים הקרובים, וידאתי שיש לי מקום
בוילה – והגענו לאסף!
בלי נשימה נכנסתי
לחדר ההמלטה, מינקה, שהייתה עסוקה בלחיצות ראתה אותי ומרוב התרגשות לחצה יותר חזק –
והגור השני יצא!
ואחריו השלישי
והרביעי – כולם זכרים. בסך הכל נמשכה ההמלטה שלוש שעות, בקצב של כשלושת רבעי שעה
מגור לגור, ללא תקלות וסיבוכים. כל הגורים נולדו בגודל טוב ומיד החלו לינוק. וכל
זה באמצע היום, בשבת. מה עוד אפשר לבקש?
אין לי מילים לתאר
ולפאר את עבודת הצוות של אסף ויעל – הוא
מיילד והיא מחברת את הגורים לפטמות שיינקו את החלב הראשון החשוב כל כך לגידולם
הטוב.
ומינקה, למרות שכבר
לא נשאר לה כוח ללחוץ, לא ויתרה והמשיכה להתאמץ לקול העידוד שלנו, עד שהשלימה את
המלאכה, ובסופה רבצה מאושרת כשארבעת גוריה יונקים...
ההתרגשות בחדר
הייתה עצומה. צילמנו את האם וגוריה מכל הכיוונים והזוויות, ואני ליטפתי את מינקה
ללא הרף.
אלא מאי? לטובת
הגורים החדר היה סגור ומחומם בטירוף ולא
הרגשתי שאני הולכת ומתייבשת...
יצאתי לסלון לתת קצת
תשומת לב לפנדה, שהייתה צריכה להתמודד עם הסביבה הלא מוכרת ועם כל כלבי הפנסיון,
בנוסף על ארבעת השלטים של אסף. כל החבורה הזאת התנפלה עלי לחבקני ולנשקני, ולפתע פתאום התחלתי
להסתחרר...סחרחורת חזקה מאוד תקפה אותי ופחדתי שאפול...הבנתי שעלי לצאת מיידית
מסיר הלחץ הזה, פן אפול פה שדודה...
יעל קצת נבהלה
כשראתה אותי ככה, אמרה שאני מאוד חיוורת ולקחה אותי במכונית שלה לווילה. עזרה לי
להיכנס עם כל הציוד שלי, והציעה שאחרי שקצת אנוח ואתאושש אחזור אליהם, כי הערב עוד
ארוך...
התארגנתי לי בקצב
צב בווילה, אכלתי לי את ארוחת הערב הקבועה שלי, ומכיוון שהסחרחורת לא חלפה, והבנתי
שפשוט עברתי את הגבולות של עצמי, נכנסתי מוקדם למיטה בתקווה שאתעורר בבוקר ואתפקד
כמו שאני יודעת. ואם, חלילה, הסחרחורת תימשך – אחזור הביתה בלי לקחת סיכונים
מיותרים.
ישנתי יופי כל
הלילה, משהו כמו תשע שעות ואולי יותר, וקמתי בבוקר כמו חדשה!
קיבל את פני יום
יפהפה, בהיר ושטוף שמש, ואני פסעתי לי מאוששת ברחוב אל ביתו של אסף, שם המתינו לי
שתי כלבותיי האהובות ועוד ארבעה גורים רכים. איזה כיף!