11.04.22
ליקוי
מאורות
אני
לא מאמינה שאני כותבת מילים אלו, אבל פריטי מתה.
פריטי
המתוקה, הגורה המושלמת שלא יכולתי לבקש יותר טובה ממנה, מתה לי הבוקר.
היו
לנו שבועיים נפלאים יחדיו – מינקה, פנדה ופריטי. איזו חבורה עליזה שובבית ותוססת!
מינקה,
האימא המופתית שמטפלת בביתה הקטנה, ופנדה הפושטקית שלא יודעת איך לאכול את הקטנטונת העדינה הזאת, וממש "מתעללת" בה בפראות
הנוראית שלה, ובהדרגה לומדת את גבולות המשחק.
והקטנה משתתפת במשחק, נושכת את פנדה ומשיבה מלחמה שערה ללא פחד!
פנדה
הקנאית לא נתנה לי בהתחלה להתקרב לפריטי, וכל אימת שקראתי לה או לקחתי אותה על
הידיים היא נדחפה וניסתה לתפוס את מקומה עלי. לימדתי אותה שמקומה מובטח ויש מקום גם לפריטי לצידה, וזה התחיל לעבוד
למופת. היא ממש למדה איך להתנהג ולקבל את העובדה שיש עוד מישהו בבית שצריך
לתת לו מקום. תענוג היה לראות את השתיים משחקות, וזה לאחר שבועיים בלבד!
פריטי
למדה מהר מאוד לעשות את כל צרכיה על העיתונים המפוזרים בבית, כולל בלילה, כשהייתה
קמה משנתה על מיטתה והולכת לעיתון הקרוב לעשות פיפי או קאקי.
לא
בכתה, לא ייללה, לא צעקה כשמשהו לא היה נוח לה, פשוט הלכה הצידה או למיטתה ושכבה
לה לנוח. איזו גורה! ואיזו כלבה היא תהיה כשתגדל!....
אבל
אדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק....
יום
אחד ללא שום התראה מוקדמת פריטי כבתה. כאילו הורד השאלטר והאור כבה. נעשתה
סמרטוטית לגמרי. ללא טיפת כוח. לא היה שום סימן חיצוני שיעיד על בעיה כלשהי. לא
רצתה לאכול , לא שתתה והיה משהו שדומה לשלשול קל...אסף אמר לנסוע מיד לווטרינר.
אולי התייבשה.
רצתי
ליוקנעם עם פריטי. בדקו אותה שתי רופאות, לקחו לה דם, שלחו למעבדה....ממש עינו
אותה כי היה קשה להוציא ממנה דם, אבל אחר כך קשה היה לעצור אותו מהווריד...
התברר
שזה לא פארוו, וגם לא קדחת קרציות. אולי טפיל דם אחר שיגלו בבדיקה שנשלחה למעבדה
החיצונית. אבל גילו אנמיה קשה וקרישת דם נמוכה ביותר. בינתיים נתנו לה עירוי תת
עורי לחיזוק ואנטיביוטיקה ל -21 יום, לשם ביטחון. הורו לי על השגחה צמודה, האכלה
מדודה כל שלוש-ארבע שעות ומעקב צמוד....ולחזור אם יש החמרה. עוד הציעו לפנות למרכז
רפואי בכפר סבא לצורך בדיקה יסודית יותר של פנימאי מומחה כדי לברר מה מקור האנמיה,
שנראה להם מולד...
שבוע
קשה עבר עלינו, עם הרבה דאגה ומתח. הגורה התאוששה מעט, התחילה לאכול יפה את
השימורים המיוחדים שקניתי לה עם קצת-קצת גרגירי אוכל יבש, עשתה את צרכיה על
העיתונים, כמובן, חזרה להסתובב בבית ולעקוב אחר הכלבות, אך לא לשחק ולקפוץ כקודם.
לאט, לאט, אמרתי לעצמי. ייקח זמן, אבל היא תבריא ותמשיך לגדול לתפארת! עם כמות
כזאת של אהבה היא לא יכולה למות! רק לחיות! כבר היינו איתה בסרט הזה...
אבל
היא לא התקדמה כצפוי. צעד וחצי קדימה, צעד אחורה... חזרתי אתמול למרפאה ושאלתי אם
לא כדאי שיראו אותה שוב. אם אין החמרה יש להמשיך באנטיביוטיקה ולפנות בדחיפות למרפאה
בכפר סבא לייעוץ, אמרו לי. לקחתי עוד שימורים להאכיל אותה בהם לצורך חיזוק ושמירה
על העיכול, וקיוויתי לטוב.
בערב
היא נראתה שוב שפוכה, לא רצתה לגעת באוכל, ואני דאגתי לה מאוד. החזקתי אותה זמן רב
על ברכיי וליטפתי וליטפתי וליטפתי את פרוותה הרכה והענוגה והיא ישנה לה בשלווה....
בלילה
ישנה במיטתה בשקט, רק עשתה קצת פיפי.
בבוקר
נראתה לי מאוד שפוכה. מינקה ליקקה אותה במשך זמן רב מאוד...נתתי לה כדור
אנטיביוטיקה לתוך הגרון, כי לא הסכימה לאכול דבר, ונסעתי לקופת חולים.
חזרתי
אחרי שעתיים – ומצאתי אותה שוכבת לרגלי מיטתה ללא רוח חיים...עוד הייתה חמה, אך
כבר מתה, לגמרי....
זהו
זה. שמתי אותה במחסן כדי שהכלבות לא יתעסקו איתה, בתקווה קטנה שאולי היא
תתעורר....
לא
התעוררה רק הלכה והתקררה, הלכה והתקשתה.
בצהרים
כריתי בור מאחורי חלוני, סמוך לגורות מההמלטה הראשונה, נתתי לכלבות ללקק אותה
ולהיפרד ממנה, עטפתי אותה בציפית של כרית וקברתי אותה....
לא,
זה ממש לא פייר. גורה שבקושי מלאו לה חודשיים וחצי וכבר לא איתנו! למה? על מה
ולמה? מה קרה לה? ככל שאני הופכת והופכת במאורעות השבוע האחרון אני לא מוצאת סיבה
לנפילה הפתאומית שלה...ואני מייסרת את עצמי: איפה טעיתי? איפה נרדמתי
בשמירה? למה לא השארתי אותה אצל אסף שיגדל אותה בביטחה? למה לא הטסתי אותה
אליו רק כשחלתה? למה לא לקחתי אותה לפנימאי המומחה? למה, ולמה, ולמה....
אני
יודעת שעשיתי כל מה שיכולתי כדי לגדל אותה כהלכה וטיפלתי בה ברגישות ומסירות. אבל
הלבטים לא מרפים, לא מניחים לי.
וכבר
אני מתגעגעת אליה כל כך....
לפחות
היו לנו שבועיים נפלאים של יחד נהדר ועוד שבוע קשה של דאגה עם רגעי נחת מהטיפול
המסור של הכלבות הגדולות בקטנטונת. הייתה פה דינמיקה משובבת נפש של להקה.
אשרי שזכיתי.
נוחי
בשלום על משכבך קטנטונת נהדרת שלנו, פריטי, שאורך זרח לנו וכבה כל כך מהר, כל כך
מהר....
11.4.22
:וזה מה שאסף כתב בקבוצת הווטסאפ הפעילה מאוד שלנו
בצער ענק שאנחנו לא מצליחים עדיין להכיל – אספר לכם שפריטי המתוקה של
מינקה מתה היום. הייתה לה חולשה כללית וחוסר תיאבון, הווטרינר בצפון מצא אנמיה
וטען לאיזה זיהום. נבדקו כמה פתוגנים וכל הבדיקות חזרו שליליות, ובמקביל בתוספת
אנטיביוטיקה הגורה התחילה להשתפר. אנחנו התחלנו בירורים לבדוק אותה אצל פנימאי
מומחה במרכז, אבל היום בבוקר שולה מצאה אותה ללא רוח חיים.
כל כך עצוב, לא יאומן. אנחנו בוכים יחד עם שולה,
וכואבים גורה עם אופי יוצא דופן, שכל כולה מתיקות ואהבה בלתי נגמרת
ואחרי יומיים של עצב תהומי ושקיעה באובדן הזה יצא לי שיר, שהבשיל כבר בהשראתו של האביב המטורף שסביב, וקיבל תפנית לא צפויה
ואכזרית שכזאת....
שיר אביב
כֹּה קָצָר פֹּה הָאָבִיב
כֹּה קָצָר
פּוֹרֵץ מִתּוֹךְ הַחֹרֶף כְּמוֹ סוּפָה צִבְעוֹנִית
שֶׁל פְּרִיחוֹת וְרֵיחוֹת
טוֹבֵעַ בַּיָּרֹק-הַיָּרֹק הַזֶּה סָבִיב
מוֹרֵחַ אֶת הַנּוֹף בְּצָהֹב הָעַז שֶׁל הַקִּידוֹת,
טוֹבֵל בַּצָּהֹב הָרַךְ שֶׁל הַחַרְדָּלִים
מַדְלִיק אֲבוּקוֹת סְגֻלּוֹת שֶׁל כְּלִיל הַחֹרֶשׁ
בַּוָּאדִיּוֹת וְשִׁפּוּלֵיהֶם וּמְפַזֵּר
כְּמוֹ סֻכָּרִיּוֹת שֶׁל עוּגַת
יוֹמוּלֶדֶת פְּרָחִים
בְּאָדֹם - סָגֹל - וָרֹד- כָּחֹל - לָבָן
מְעַרְבֵּל אֶת הַחוּשִׁים
מוֹלִיךְ אַחֲרָיו כְּמוֹ הַחֲלִילָן מֵהַמְּלִין
עֶדְרֵי אֲנָשִׁים מְסֻמָּמִים -
וּבְמַכַּת חֹם אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם
פָּג זִיווֹ, נוֹפְלִים פָּנָיו
כִּי הַקַּיִץ מְזַנֵּב בְּעִקְבוֹתָיו - - -
מָה צַר כִּי כֹּה קָצָר פֹּה הָאָבִיב, כֹּה קָצָר
כְּמוֹ הַגּוּרָה הַקְּטַנְטֹנֶת שֶׁלִּי
שֶׁהֵנֵצָּה וּפָרְחָה רַק לְרֶגַע קָצָר
יָפָה וְתָמַהּ שׁוֹבַת לֵב לְאַהֲבָה
וּפִתְאוֹם נֵרָהּ כָּבָה
וְלִבָּה הַטּוֹב נָדַם.
מָה צַר
כִּי כֹּה קָצָר פֹּה הָאָבִיב
כַּמָּה צַר.
13 בְּאַפְּרִיל, 2022
.