במסגרת מפגשי הקורס "יוצרות ניגון" בו השתתפתי השנה, כתבנו בסופו של יום מדרש משלנו על פסוק נבחר מתוך הטקסטים שנלמדו באותו ביום.
הנה המדרשים שאנוכי כתבתי:
"חיבור תלוי הא בהא בהא", 2.11.16
חיבור
– מה זה חיבור?
חיבור
הוא קשר בין דברים נפרדים, הבוחרים להיות תלויים זה בזה. לטוב ולרע:
אנשים,
בני משפחה, חפצים, בעלי חיים, מינים וכו'
במה
הוא תלוי?
בהא
– מי או מה הם המחוברים?
בהא
– במה הם מחוברים?
בהא
– לכמה זמן?
מהי
המשמעות של החיבור -
מבחינת
המחוברים עצמם?
מבחינת
הסביבה הקרובה?
מבחינת
העולם?
ככלל
ניתן לומר שחיבור, יהא אשר יהא, הוא נקודת מוצא לאינסוף שינויים והתרחשויות
שיתחוללו באופן כזה או אחר בעקבותיו.
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
"אלו
שמצילין אותן בנפשן", מסכת סנהדרין פרק ח' "בן סורר ומורה..."
(משנה ז'), 16.11.16
זיכרון
ילדות
בילדותנו
תמיד הפחידו אותנו בעניין הכלבת. גם ידענו שאם נינשך על ידי חיה נגועה נקבל 14
זריקות נורא כואבות...
יום
אחד שוטטנו בחצר הקיבוץ והנה ראינו חתול שלפי כל הסימנים שידענו אודותם היה נגוע
בכלבת: כולו סומר, נושף ורושף, וקצף רב על שפתיו...
ומכיוון
שכך – דינו אחד!
מוות
בסקילה.
מיד
הצטיידנו באבנים והתחלנו לרגום את החתול המסכן.
זרקנו
וזרקנו וזרקנו... והערימה הלכה וגבהה והחתול הלך ונעלם תחתיה, עד שבאנו על סיפוקנו
והלכנו משם...
והזיכרון
הנורא נותר בי עד עצם היום הזה...
^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^
"ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא"?, סנהדרין דף סט עמוד
א , מדרש פסוק 30.11.16
אני חיה בחברה שבה הדברים נקבעים באופן דמוקרטי. וזה אומר - לפי הרוב.
השיטה הזאת טובה לתחומי חיים רבים ומאפשרת לקבל החלטות ולנהוג לפיהן, כשהמיעוט
צריך לחיות על פי מה שקבע הרוב.
אבל מה עושים כשמדובר בדיני נפשות? גם כאן הרוב קובע? זה אולי הדין. אבל
מה עם הנפש? שנאמר "כל אדם נברא בצלם".
נהוג אצלנו שבנושאים שנוגעים לדיני נפשות דן פורום מצומצם, שנקרא מזכירות
חברתית מורחבת, ויושבים בו חברים שנחשבים לבעלי אחריות קיבוצית אבל עם מצפון וגישה
אנושית. כאלה שרואים גם את האדם, את החבר ולא רק את ה"קיבוץ".
הם דנים בנושא על כל היבטיו, מקבלים החלטה שמוצעת לשיחת הקיבוץ, אבל תמיד
היא זו שמתקבלת, ללא דיון נוסף וללא הצבעה.
כי בדיני נפשות לא הרוב קובע, אלא הקומנסנס, וטוב שכך.
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
"המכסה אני מפני...?",
בראשית פרק י"ח פסוק י"ז, מדרש מתוך ספר האגדה, 14.12.16
המכסה
אני מאמי?
יש
לי שני בנים ומאוד רציתי עוד ילד בתקווה שזו תהיה בת.
לא
הצלחתי להיכנס להריון, חרף טיפולים וטרטורים רבים שעברתי.
אמי,
שלא הסתרתי מפניה דבר כל חיי אמרה לי: "הניחי לזה. יש לך שני בנים בריאים
ונהדרים. הסתפקי בהם והפסיקי להתיש את עצך בניסיונות הסרק האלה..."
אבל
לא ויתרתי והמשכתי לנסות. ואז אמי חלתה, ואני תהיתי האם לספר לה שאני בהריון כדי
לשמח אותה, או לא לשקר לה.
שאלה
זו ליוותה אותי עד שקרסה אמי ושכבה על ערש דווי מחוסרת הכרה והיה נראה כודאי שימיה
ספורים...
ואם
תתעורר לפתע – ייסרתי את עצמי - לומר לה דבר
שקר או להישאר נאמנה לערכים עליהם חינכה אותי ולא לשקר?
היא
לא התעוררה ועצמה את עיניה לנצח.
לא
הועמדתי במבחן,
לא
זכיתי ללדת עוד ילד
אבל
דבר אחד בטוח:
צדקה
אמי : יש לי שני בנים בריאים ונפלאים ושבעה
נכדים נהדרים ודי לי בכך.
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
"אנחנו נולדנו - להפוך ענבים ליין ונשיקות לבני אדם"
(עפ"י יורם טהרלב), 4.1.17
ומה
יעשה מי שלא נוגע באלכוהול?
ונמנע
ככל יכולתו מנשיקות?
לוקח
את המטפורות הללו ומיישם אותן באופן המתאים לו:
בעבודתו
ובמשנתו החינוכית מנסה ללמד את חניכיו להפיק מעצמם את
המיטב
ולהפוך את יכולותיהם לתוצרים של ערך.
ובעזרת
האהבה והנתינה שלו לאחרים
להפוך אותם לבני
אדם.
* * * * * * * * * * * * * * *
"אם ברור לך כשמש שיש
לו/לה שלום עמך" (סנהדרין עב עא), 1.3.17
אם ברור לך כשמש שיש
לו שלום עמך, אל תהרגהו, ואם לאו - הרגהו.
אני
לא רוצה להרוג אף אחד
אני
לא יכולה להרוג אפילו נחש,
אני
לא מסוגלת לראות תנין טורף באפלו בנהר
או לביאה טורפת אנטילופה.
תמיד
אהיה בעד הנרדף
ולא
הרודף.
אני
שוחרת שלום
וזה
ברור לי כשמש.
ואם
אין לו/לה שלום עמי -
כנראה
שנצטרך לשלם את המחיר.
כי
לשלום יש מחיר, תמיד.
* * * * * * * * * * * *
"מחתרתו זוהי
התראתו" סנהדרין עב עב;
בקיבוצי
(השיתופי) קרה מקרה מוזר:
בחור
נקלט, שחי כבר הרבה שנים בקיבוץ ונשוי לבת קיבוץ נכה, עם שני ילדים קטנים, נתפס על
ידי שכנו הנשוי כשהוא מתקין מצלמה על חלון המקלחת שלו...
השכן
מיד הבין את כוונת המשורר, תפס את הבחור, העניין הובא לטיפול המשטרה והקיבוץ כולו
היה כמרקחה...
העונש
שנגזר על הבחור: ראשית, סוג של מעצר בית עד שיתבררו דרכי הטיפול. ובהמשך- טיפול
נפשי למציץ והעברת דירתו למקום מרוחק ממקום הפשע.
הבחור
התנצל בפני המשפחה הנפגעת. היה סוג של "חרם קיבוצי" על המציץ, אבל לא
נפגע דבר מזכויותיו ואמצעיו הכלכליים.
הרוחות
נרגעו, והכל חזר למסלולו, כביכול.
בפועל,
הבחור משלם על מעשהו ביוקר רב... אין ספק שהביטוי "נידון על שם סופו, והוא חייב" עובד כאן. אם לא מבחינה משפטית פורמלית, הרי שמבחינה חברתית ודאי וודאי.
* * * * * * * * * * * * * * * * * *
"יש מושיע לה - בכל דבר
שיכול להושיע" (סנהדרין עג עא), 29.3.17
צעקה
הנערה
בשדה
ביער
בגיא
ההריגה
או
בחדרי חדרים,
אם
יש מושיע לה
בוא
יבוא מיד, בכל דבר שיכול להושיע
כי
אם לא
ימצאנה
הרודף
שבא
לפוגמה
ויותיר
בה את הפגם
שגם
התורה לא
תצילה
בנפשו
הפגומה
להושיע.
* * * * * * * * * * * * *
"מהלך בדרך... בני אדם
רואין אותי ומצילין אותי"
(תלמוד בבלי,
מגילה, כ"ד ע"ב), 19.4.17
אם
אתה עיוור
לראות
את האחר,
איך
תרצה שיראו אותך, חבר?
כל
עוד אינך זקוק לאחר
ממילא
עליו אתה מוותר
אך
אם בעל כורחך עיוור אתה
כולך
שרוי בחושך, עטוף בעלטה
איך
תישמר מפני פגע ומכשול
עכשיו
כשאתה נזקק לראות
ואינך
יכול?
תחשוב
על האחר,
תדליק
את האור
בני
אדם רואין אותך
ומצילין
אותך.
מכל
בור
ואידך
זיל גמור.
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
מדרש פסוק –
"היו לי פני אל פנים לי", אבות
ישורון, 3.5.17
היו
לי פנים אל פנים לי
לא
גב אל גב
הישירו
אלי מבט
לא
בדרך אגב
אל
תלכו עלי רכיל
לא
סחור-סחור
דברו
ישירות, גם כשקשה להכיל
פינות
חשוכות הציפו באור,
כך
ייקל לי לחיות ביניכם
גם
מחוץ וגם מפנים
היו
פנים אל פנים לי, היו לי פנים.
* * * * * * * * * * * * * * * * *
"לראשה האפור של חומה קשר כתר זהב...", יצחק שלו, 17.5.17
סיפורה
המטלטל של עינת נפגש באופן כמעט מלא עם סיפור חיי שלי.
המשותף
– נפילת החומה, ששומרת על הבית, המשפחה, הביטחון...
הריקנות
הזאת ... ואיך ממשיכים מכאן , ולאן?
מי
יקשור כתר זהב בראשה של החומה שמקיפה חור שחור?
אולי
רק הזמן, שיצמיח איזה שכרון זהוב בין אבן לאבן
ויפיח
חיים חדשים בין כתלי הבית שהתרוקן פתאום,
ואולי
מוטב בלי חומה אפורה, אלא רק שיכרון חדש שממלא
את
העפר בין אבן לאבן וזה מספיק לו
וגם
לי...
* * * * * * * * * * * * * * *
"הלכה ועשתה כן, וביום השלישי...", (ילקוט שמעוני, פרשת
עקב, רמז תתע"א), 7.6.17
הלכה.
מי הלכה?
אישה
אחת שנמאס לה לחיות .
הלכה.
לאן הלכה?
לא
הלכה לאן שהייתה רגילה ללכת.
לאן?
לבית
הכנסת לתפילת השחר.
ומה
עשתה?
לא
עשתה כלום, פשוט חיכתה למותה
שלושה
ימים.
וביום השלישי? מה קרה ביום השלישי?
מתה.
ממה
מתה?
נגמר
לה הדלק.
איזה
דלק?
לכי תשאלי את צלף.
הוא יודע
את התשובה.
* * * * * * * * * ** ** ** * * * * * *
21.6.17
" סוף שהוא גם התחלה חדשה" ,
דוד ושולה אפרת "חתול ושמו אפרים"
ואני
דווקא מתעקשת על
"ואסתר
קרקע עולם הייתה",
וכל–כך
למה?
כי
הא בהא תליא:
צא
וראה
קרקע
עולם היא התשתית לכל דבר חדש
ובקרבה
טמון כל מה שעבר זמנו
וממילא
ישוב וייולד מחדש
בגלגל
אינסופי של חיים
של
לפני
ובזמן
ואחרי
ולעולם.
סוף
שהוא גם התחלה חדשה –
כמה
נחמה יש בו...
.* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *** * * * * * * ** * * * * * * * * * * * *
* כל התמונות צולמו בידי דליה כהן, חברת הקבוצה