בקיבוצי ניטע לפני שנים רבות גן יפהפה על ידי חבר קיבוץ חרוץ בשם עקיבא. לפני כשנה וחצי נפטר האיש והגן, שנותר ללא טיפול, גווע לאיטו.
אני פוקדת את הגן הזה מדי יום בטיוליי עם כלבתי, וליבי נחמץ בקירבי. עשיתי מעשה והשמעתי את קולי במגזין הוידיאו השבועי של הקיבוץ, בתקווה שיימצא לגן גואל:
בסתיו הזה
החצבים בגן עקיבא
עצובים
מתפתלים
בינות העשב הקמל
והשיחים הכמושים
מטפסים אל על
תופסים קצת גובה
לראות
הקלו החמסינים
המייבשים כל חלקה
טובה
בגן שננטש באין עקיבא
לעובדו ולשומרו
נושאים עיניים כלות
בתפילה
אולי עוד ייפתחו שערי
שמים
לעת נעילה
וימטירו גשם בעיתו
יפיחו חיים חדשים
בחלקת אלוהים הקטנה
של עקיבא
בה דולקים החצבים
לעילוי נשמתו.
שולה אפרת
תשרי תשע"ח