הציפור הכחולה

בקיץ האחרון עברתי הוצאת נגע קטנצ'יק מהלחי, שהדאיג אותי מרגע הופעתו, אך משעברו כמעט חודשיים ולא קיבלתי ממנו שום דרישת שלום, שכחתי אותו. נסעתי לי לטיול יפה בבולגריה וכשחזרתי, נפלו פתאום השמים - התבשרתי שהקטנצ'יק הזה היה לא פחות ממלנומה! ואף הראה סימני פעילות!

עם הגילוי המסעיר הובהלתי מיד לסדרה של בדיקות שונות ומשונות, אשר כולן מכוונות למטרה אחת: לחפש בגופי סרטנונים  שהקטנצ'יק ההוא כבר הספיק לפזר...

עברו עלי חודשיים של התרוצצות בין מרפאות ובתי חולים, אשר לשמחתי הרבה לא גילו כל סימן להתפשטות המחלה בגופי. אבל הפרופסור הגדול, אליו נשלחתי לטיפול במלנומה שלי, גוטמן שמו, קבע שצריך לנתח אותי בצווארי, בואכה בלוטות הלימפה, שאליהן יש חשש שהתנקז הסרטנון שלי מהלחי. לפני הניתוח מזריקים בלחי, במקום ממנו הוצא הנגע, חומר שצובע בכחול את המקומות בבלוטות שאליהם עשוי הסרטן להתנקז. (הצבע הכחול נשאר בצוואר זמן מה לאחר הזרקת החומר). ובהזדמנות חגיגית זו גם מרחיבים את השוליים של הנגע הקטנטן שסולק ממקומו,על מנת לוודא שלא נשאר בלחי כל סימן להימצאות המלנומה. כוונת המשורר, כך הסביר לי,  היא להוציא  את הבלוטות החשודות, לבדוק אותן ואז לדעת אם הכל מאחוריי, או שמא  הסרטן שלי עלה להתיישבות. וזה אומר שאני אכן נגועה וזו רק ראשיתה של דרך שסופה מי ישורנו?

את החודשיים עד הניתוח צלחתי בשלום, הודות להחלטה נחושה ש"כל עוד אני לא מתה, אני חיה!" - כלומר, אני ממשיכה בסדר יומי  הרגיל והקבוע שכולל הליכות עם הכלבה, חמש התעמלויות בשבוע, הוצאת עלון הקיבוץ לחנוכה ולחג הקיבוץ , עבודה בתמה ככל שמאפשר לי הזמן והמשך הלימודים באוניברסיטה הפתוחה, וכמובן-כמובן - רכיבה על הסוס כל סוף שבוע!!!

 

כל אותו הזמן שמרתי על אופטימיות, על הומור (שחור לפעמים), ושיתפתי במצבי את כל משפחתי וחברים רבים מהקיבוץ.

וגם את החברות שלי מ"יוצרות ניגון", אשר הבחינו מיד שמשהו עובר עלי, ורק כאשר ידעתי מה עומד לקרות ולמה, שיתפתי אותן  במסגרת "השעה האישית", בה כל אחת מספרת לקבוצה משהו על עצמה או לבחירתה.

 

ביקשתי מהמנחה להקדים את תורי במסגרת השעה האישית, וסיפרתי לחברותיי את כל השתלשלות העניינים מרגע הגילוי ועד ערב הניתוח הגורלי.

בתום סיפורי אמרה אליזבט, המנחה: מתאים מאוד שנעשה עכשיו לשולה "מעגל חיבוק", אבל אני לא מציעה את זה כי אני יודעת עד כמה היא נרתעת מחיבוקים...והמשכנו בלימוד.

בתום המפגש, כאשר כולן קמו והחלו להתפזר אמרה רעיה: "לא ולא! אנחנו לא נפרדות בלי לעשות  לשולה מעגל חיבוק, רוצה או לא רוצה!"

"נו, טוב, אם אתן כל כך רוצות, שיהיה"...אמרתי כשאני שמחה בתוכי שהן לא מוותרות לי.

עמדנו במעגל חבוקות זו לזו ושרנו את הניגון למילותיו של הרב קוק "בן אדם". לפני שנה הייתי שותפה למעגל חיבוק כזה שעשינו לחברתנו ששכלה את אחיה, וחשתי אז בעוצמתו. אבל הפעם, כשהחיבוק הזה היה בשבילי, נמסה קשיחותי כלא הייתה, עיניי התמלאו בדמעות, והניגון, אותו לא ממש היכרתי , חילחל לתוכי וחדר עד עמקי נשמתי...

חזרתי הביתה עם הניגון על שפתיי, ואז התחילה תכתובת בקבוצת הווטסאפ שלנו, שאני מביאה בזאת כמה מפניניה:

 

אני: חברות יקרות. מעגל החיבוק שלא ויתרתן לי עליו מלווה אותי מאתמול והניגון מתנגן על שפתיי. איתו צלחתי בקלי קלות את הבדיקה הלא סימפטית שעברתי אתמול והוא ילווה ויחזק אותי ביום רביעי כשהחרב המתהפכת מעל צווארי תקבע את מה שיהיה. עם הכוח הנשי שהזרמתן בעורקיי ננצח. להתראות בניגונים הבאים. שלכן, כחולת הצוואר...

 

אליזבט: שולה את כל כך מרגשת! כחולת צוואר יקרה. מקווה שעד מהרה כל זה יהפוך לזיכרונות לא נעימים ותו לא. בינתיים עלי למעלה עלי, כי כוח עז יש בך.

 

רעיה: שולה יקרה. יש ציפורים כחולות צוואר ואת ציפור רבת יופי בכל הרבדים...חז"ל אמרו, ואבא שלי היה מצטט לנו בכל פעם כשהיינו חולים בסוף שבוע, "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה  לבוא". שיעבור השבוע בהצלחה, אנחנו מלוות אותך בתפילה ובאהבה.

חדוה: נראה לי שאף אחד לא יכול עלייך. שיהיה בהצלחה ושבת שלום. ממש ריגשת אותי וטוב שניצלת את הבמה הזאת. נחזיק לך אצבעות כמובן.

לאה: מחשבות טובות וזמירות בלב...בהצלחה ובשורות טובות! שבת שלום ואם תרצי גם לשמוע (רק לתרגם בראש ללשון הבת אדם), הנה השיר מהוטיוב.

 

 

בן אדם עלה למעלה עלה

עלה למעלה, עלה בן אדם

עלה למעלה עלה.

כי כוח עז בך

יש לך כנפי רוח

כנפי נשרים אבירים

אל תכחש בם פן יכחשו לך

דרוש אותם, דרוש בן אדם

ויימצאו מיד. 

 

דליה: שולה באמת ריגשת מאוד מאוד במה שכתבת. כל הכבוד למי שהציעה את זה בסוף. לי זה שיעור כיוון שלא רצית חיבוק ובכל זאת הוא ריגש אותך. שבת שלום וחיבוק.

 

? שולה מספרת הסיפורים הנפלאה. הצלחת לרתק אותנו בהשתלשלות עניינייך הבריאותיים כאילו הייתה זו דרמת מתח. איחולי בריאות ונחכה לשובך במעגל הנשים.

עינת: שולה יקרה. נראה לי שמי שלא ויתרה על מעגל החיבוק זו את, כי היית מוכנה לוותר על ה"אני לא", וזה מצריך אומץ והרפתקנות ולך יש מזה ומזה. זוכרת את שיר הילדים "הציפור הכחולה, הציפור הכחולה מי ראה, מי שמע הציפור הכחולה..." אנחנו מצאנו וגם את, החרב תתהפך מעל צווארך הכחול, ולא תוכל לו. שולחת לך את אמונתי וברכתי. ואכן ננצח.

 

אני: תודה לכולכן על החיבוק המתמשך. ולך, לאה, על ששלחת לי את השיר שנגע בי כל כך עמוק ועכשיו בטוח ילווה אותי בקולות רבים כל הדרך להחלמה שלמה. שבת שלום!

רונה: נשים יקרות, אתן לא מפסיקות ליצור ניגון מרגש, רך, עמוק ונוגע...כל אחת בייחודיותה. תודה על ההשראה. שבת שלום.

 

עינת לוצאטי: שולה יקרה ואלופה, שולת פניני העברית - בריאות ונחת וצחוק - ושבת שלום - לך ולכולנו - עינתשלכן

דבורה: שולה יקרה. לחי מחיל אל חיל. יש לך כנפי רוח. חיזקי ואימצי. אנחנו איתך. שבת שלום.

 

לאה: בלי חיבוק -  רק נישוק ותפילה.

(אני רוצה לכתוב: בואו, נתפשר על תפילה...אבל חוששת שזה יתקבל לא טוב, ומוותרת)

 

אורית: חיבוק, חיבוק. כבר אין הנחות. החלמה מהירה. מחכה לך.

עינת לוצאטי: שולה יקרה ויחידאית שלנו. מחכה שתגלגלי את חוויותייך מבית החולות לעוד סיפור מרתקת, תחזיקי מעמד, בריאות ונחת, להתראות בקרוב עינתשלך.

רעיה: שולה יקרה, שיעבור בשלום ובהצלחה. שתהיה רפואה שלמה ותחזרי אלינו מהר עם החוכמה וההומור והקסם שלך. חיבוק גדול.

עינת: שולה יקרה, מצטרפת לאופטימיות שלך. הביאי אלינו בשורות טובות, חיזרי במהרה שנונה, משעשעת ובריאה. איתך.

אני: חברות יקרות. הניתוח עבר בטוב. הרופאים מרוצים מאוד. אני פה בחדר פרטי. מחר כבר אתרוצץ בפרוזדורים. לא שולחת תמונה כי אני נראית פויה, אבל הניגון על שפתיי...

{פה מופיעות ברכות רבות בצורת אייקונים שונים ומשונים)

רעיה: שולה יקרה, טוב שעבר בשלום. למרות שמתאים לך, אל תקפצי מיד על הסוס ואל תרוצי עם הכלבה...תנשמי עמוק, קחי את הזמן, תנוחי ותחזרי אלינו כמו חדשה. חיבוק בזהירות והחלמה מהירה.

 

אורית: שולה אהובה, את מצחיקה. תיהני מהפטור.

רעיה: שבת של שלום חום ואהבה.

 

                                                             * * * * * * * * * * 

זהו זה. תם הטקס. עכשיו יש לעבור חודש תמים עד שתיוודענה לי תוצאות הבדיקה הפתולוגית של הבלוטות שהוצאו מצווארי. לחיים או למוות, ואולי אי שם באמצע....יש לי המון דברים להספיק בחודש הזה, והעיקר לא להפסיק לחיות ולחיות ולחיות במלוא המרץ והתנופה. אם יש לי כנפי רוח - שיופיעו עכשיו!