מדרשי פסוק במסגרת "יוצרות ניגון", תשע"ח

 

"האישה נקנית בשלוש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים" (קידושין פ"א מ"א, 18.10.17

בכמה דרכים אני נקניתי?

לא נקניתי כלל, אלא הלכתי שבי אחרי אהבתי...למה? למי?

למקום אחר, חדש, בראשיתי, חוצי?

אולי.

לסביבה חברתית שונה, מאתגרת, מעניינת?

אולי.

לחיים חדשים של בגרות ואחריות והקמת משפחה?

אולי.

ובכמה דרכים קניתי את עצמי?

לא קניתי.

לקחתי במו ידיי את ההזדמנות לחיות את החיים שהתגעגעתי אליהם כל השנים ולא ידעתי עד כמה.

חיים של עצמאות, וחופש, ואחריות לכל מה שטוב לי איתו ונותן משמעות לחיי.

וטוב שכך.

 

"נאמר לדבק טוב" (כתובה ברעם, על פי ישעיהו מז/ 1.11.17

משהו מעולם הכלבים -

כשרוצים לעבר כלבה צריך להבטיח שהביוץ שלה יהיה מדויק כדי שהזיווג יצליח במלואו.

ממתינים ליום ה-12 וה-14 מאז שניצפה דימום, ואז מפגישים אותה עם הזכר הנבחר.

השניים נפגשים בשמחה והתלהבות, הזכר מרחרח ומתרגש, ואז הוא קופץ על הכלבה ועושה מה שצריך.

כשהוא בא על סיפוקו, הוא גולש ממנה, ואז מגיע מבחן ההזדווגות: האבר שלו צריך להישאר בין 5 ל-15ה דקות בתוך שלה, וכך, זנב אל זנב, הם עומדים להם מחוברים! ואסור להפריד בכוח!

כשזה קורה יש להניח שהפעולה הצליחה והכלבה בדרך להריון.

על זה נאמר על ידי הבעלים הנרגשים: ונאמר לדבק טוב...

 

"דרכו של איש לעשות מלחמה, ואין דרכה של אישה לעשות מלחמה" (קידושין דף ב ע"ב/ 15.11.17

דרכן של איש לעשות מלחמה -

על מה יילחם איש?

על אשתו?

על ילדיו?

על ביתו?

על כבודו?

אישה אין דרכה לעשות מלחמה.

את כל מטרותיה תשיג

בחוכמה

בעורמה

בתבונה

ובהבנה

כי בסופו ל יום

גורלה נתון בידה.

נ.ב. ותמיד תוכל להיזדקק למוסכמה

"כי בתחבולות תעשה לך מלחמה.

 

"לא מקנה נפשה - לא מקנה את עצמה" (קידושין דף ב ע"ב/ 29.11.17

כל הדיון על האישה כקניין מקומם ומרגיז.

אישה בונה קן? כן!

אישה אוהבת לקנות? כן!

אישה מקנה אהבה, שקט, ביטחון? כן!

אישה מקנה את עצמה?

             אם היא רוצה - שיערב לה

             אם לאו - איש לא יקנה אותה

כי היא לא מיקנה.

"עלינו לערות ערגה אינסופית גם לתוף פכים קטנים" (מסכת קידושין פרק א האישה נקנית; "האומץ להתחיל" - פרופ' דוד הרטמן/ 13.12.17

משפט מתקשר לי לנס פך השמן:

כד קטן אשר שמונה ימים שמנו נתן. מי שהערה את השמן לפך קטן אחד לא חשב שהוא יספיק ליותר מיום אחד.

והוא דלק שמונה ימים תמימים! והוא דולק מאז ועד היום שנראה את הנס!

איזה פלא! איזה נס!

וזה אולי מוכיח, שכאשר יש ערגה אינסופית לערכים של צדק, חופש, אחווה וכבוד עצמי, ולצד אמונה ביכולתם להתגשם כבימים ההם, גם בזמן הזה -

יש אור גדול בבית!

חג אורים שמח!

 

\"ויצאה מביתו והלכה והייתה..." (דברים כ"ד, ב'; מסכת קידושין פרק א' -האישה נקנית/ 27.12.17

ב-1994, באחד באוגוסט, יצאתי מביתו (שהיה ביתנו 30 שנה) והלכתי והייתי  לאישה אחרת.

כשהיכרתי אותו ונקשרתי אליו היה לי ברור שכאשר נינשא אלך לחיות איתו בקיבוצו בגלי העליון. קיבוץ צעיר, קטן וחלש יותר מקיבוצי המבוסס בעמק יזרעאל. זאת חלוציות אמיתית, חשבתי, וויתרתי על הזכות לנסות לחיות גם בקיבוצי, כמקובל בימים ההם, לפני החלטה סופית.

כל השנים חייתי בקרע פנימי שלא הירפה, כאשר קיבוץ הבית וקיבוץ האם מושכים אותי בכוח בלתי מתפשר אליהם.

בשל נאמנותי למשפחתי שלי שבגליל, ותלות חזקה באישי, לא העזתי להתיר את הנישואין.

והנה, אחרי 30 שנה, החלטנו להתיר את הקשר. זאת הייתה ההזדמנות שלי לחזור לקיבוצי, כאשר הוריי כבר טמונים באדמתו.

באחד באוגוסט 1994 יצאתי מביתו שבגליל והלכתי לביתי שבעמק. והייתי מאושרת: חזרתי הביתה!

 

"מנא ידעה מאי קאמר לה?" (מנין היא יודעת מה הוא אומר לה?) - קידושין פרק א' - האישה נקנית...דף ו ע"א/ 7.2.18

מה הוא עושה לה מה הוא עושה?

שואלים הגששים.

מה הוא אומר לה ומה לא אומר?

שואלים האמוראים.

מה זה משנה בכלל? שואלת אני.

שהרי כל הדיבורים הללו - 

הרי את אשתי,

הרי את ארוסתי,

הרי את קנויה לי,

הרי את שלי,

הרי את ברשותי, הרי את זקקה לי,

מיוחדת לי

מיועדת לי

עזרתי

נגדתי

עצורתי

צלעתי

עגורתי

תפושתי

לקוחתי

חרופתי -

הם שווים לפח

כי וייקח

איש אישה

זה העניין כולו.

כי קיחה נקראת קניין

וזה כל העניין.

 

"הרי את בת חורין..." (קידושין פרק א' - האישה נקנית, ו' ע"א) 21.2.18

"ואמר לה: הרי את בת חורין - לא אמר ולא כלום". האמנם?

סיפור אמיתי:

כשהייתי צעירה מאוד, הציע לי בחור מבוגר ממני בכמה שנים חברות. הוא היה אינטלקטואל, פעיל בתנועה הקיבוצית ונחשב לאיש חכם. לא ברור לי למה, אבל נעניתי לו, אולי כי החמיא לךי להיות מבוקשת על ידי גבר, ועוד כזה חכם.

הקשר בינינו היה די קצר ומאוד מעיק...

התנהגתי כפי שהבנתי מה נדרש ממני לפי הנורמות הסביבתיות של אז, ו"הייתי גאה" שיש לי חבר. אבחל האמת היא שיותר סבלתי מאשר נהניתי מהמצב הלא טבעי הזה, מבחינת התחושות שלי.

לא זכור לי כיצד ומתי הבחור כנראה הבין "שזה לא זה" והציע להיפרד...

כנראה שרק לזה חיכיתי...

הסכמתי מיד ולמחרת...הלכתי לאורווה, לקחתי סוסה ויצאתי רכובה על גבה לשדה. מצאתי את עצמי ליד שדה סורגום רגע ללפני קצירתו. נכנסתי לרווח בין שתי שורות ופתחתי בדהרה פראית...הרוח הלמה בחזי ובפניי, שערי התנופף ואני נופפתי בידיי ופשוט שאגתי משמחה, פרועה ומשוחררת:

הרי אני בת חורין!!!

 

"טוב למיתב טן-דו מלמיתב ארמלו" - טוב לשבת בשניים מלשבת לבד (קידושין פרק א'-  האישה נקנית , דף ז' ע"א/  7.3.18

נכון? לא תמיד.. טוב לשבת תחת קורת גג אחת ביחד

כל עוד היחד טוב ומיטיב.

כשהיחד מעיק, חובק, מכאיב ומכווץ

את האחד או השניים -

עדיף להתירו,

ויפה שעה אחת קודם

כי הא בהא תליא:

עדיף כי השניים יהיו חופשיים,

כל אחד לעצמו,

מאשר יהיו שניהם תלויים

זה לצד זו...

 

"נטלתו וזרקתו לים או לאוויר או לכל דבר האבד" (קידושין, דף ה' ע"ב)/21.3.18

היום, ה- 21 במרץ, הוא יום השנה של אבי זיכרונו לברכה.

שמואל ויסמן. איש מיוחד. "טיפוס" אמיתי. אבא שלי.

הוא מאוד אהב אותי, ואני אותו. למרות שבילדותי הוא היה מאוד קשוח איתי, מחמיר וקפדן.

למזלי הביאוני נסיבות חיי לחיות איתו בשנתיים האחרונות לחייו. אימא כבר לא הייתה. שש שנים הוא חי אחריה, ואני איתו שנתיים מתוכן.

ליוויתי אותו בערוב ימיו. תקופה קשה ומיוסרת שהנחמה היחידה בה הייתה יכולתי לסעוד אותו עד נשימתו האחרונה.

כשנפטר נשארה לי מלאכת חיסול הבית. בית הוריי.

זה היה קשה מנשוא. ישבתי שם בבית המיותם ולא רציתי להיפרד. לא כל כך מהר...לאט לאט.

אחי, שחי אז באמריקה ובא להלוויה, התחיל לפזר את הרכוש. רצה לחסל הכל מהר ומיד...ליטול ולזרוק לכל מקום שאפשר ואולי גם להרוויח מזה קצת כסף. ומה שלא - לים או לאוויר או למזבלה...

לא נתתי. לא ולא! הוא חזר לאמריקה ואני פירקתי את הבית בקצב שלי, אחד לאחד, לכל מקום שיהיה לדבר קיום משלו אחרי...

ותוך כדי כך שתלתי את הזיכרון עמוק עמוק בליבי, בנשמתי, בחיי.

"הלך הביא רימונים, פילח ואכל לפניה" (בבלי, כתובות, ס"א ע"ב)/ 23.4.18

ערב בלי גלעד - נכתב בהשראת דבריה של חדוה  פישר על זיכרון גלעד ז"ל, בנה, והשמעת השיר ערב בגלעד :

ישוב טלה אל חיק האם

ישכב בדיר ויירדם

 

ואין מושיע

ואין מנחם

באין טלה

נותר רק שם

 

וזיכרון כבד מנשוא

וגעגוע מתמשך

שאין חיים בלתו...

 

ערב שוב על הגלעד יורד,

ורק ניגון חדש

עם בוקר

מאיר את זיכרו

של הבן האובד.

 

"אפשר לכם לחפוץ להיות כמותם, אך אל לכם לעשותם כמותכם: חליל ג'ובראן, הילדים)/ 23.5.18

זה כלל גדול בתורה -

בתורת החינוך

בתורת ההורות

בתורת הזוגיות

בתורת החיים.

 

גם אם תמיד תרצה להיות כמו מישהו שהוא יותר ממך -

יותר חזק

יותר חכם

יותר יפה

יותר מוכשר

יותר מצליח -

זכור דבר אחד פשוט:

השאיפה להיות יותר ממה שאתה, עשויה לקדם אותך,

אבל הרצון לעשות את האחר כמוך -

ודאי תגרום לו להיות פחות ממה שהוא -

כילד

כמתגבר

כבן זוג

כהורה -

כי היות האדם הוא עצמו,

זה כל האדם.