עד כלות הנש(י)מה

 יומן מסע מחורז מהמסע לקובה, פנמה וטרינידד-טובאגו, מרץ-אפריל 2019

יום 1

ביום חמישי בשבוע באשמורת ראשונה יוצאת מערבה לעבר העולם החדש

קבוצה לא גדולה של אוהבי טייל שמרגישים בעולם הגדול כמו בבית ממש

בתום טיסה קצרה עם חניית ביניים (ארוכה) במדריד הבירה

ממריאים לדרך ארוכה-ארוכה ומטלטלת שלא נגמרה

בסופה מגיעים למלון בהוואנה, מוותרים על ארוחה שאין בה תועלת

וצוללים מותשים למיטות לשנת הלילה הגואלת. 

יום 2

קמים מאוששים מהטיסה המתישה והמפרכת

לקראת יום ארוך בו את הוואנה יש לראות, לחוות ובין אתריה ללכת

ממבצרי החוף האדירים דרך העיר החדשה והמודרנית עם השדרות

אל העיר העתיקה עם מבניה הקולוניאליים המרשימים וארבעת הכיכרות,

חמושים בערכות השמע בינות מבואות וגלריות מעניינות פוסעים

כשאת הסבריה המאלפים של דניאל בשקיקה מטמיעים

וכבר מתחילים לחוש את הדופק הקובאני דרך הרגליים והחושים

ובעזרת כוס מוחיטו מרענן בקפה של גג מגייסים כוחות מחודשים

וזוכים לביקור מפתיע ומלהיב בשכונה המקושטת של פוסטר האמן

ולשיטוט בתוך ביתו המשוגע והחלומי – חבל על הזמן!

אך הפתעת היום ממתינה לנו בטקס הניקוי של הסנטריה הבלתי נגמר

שייחרת בזיכרוננו הקולקטיבי כחוויית עומק אותנטית –

או כסבל מיותר....

 

סעודת שבת דשנה במסעדת וילה הצופה אל האוקיינוס האפוף בעלטה

ועוד מופע סלסה קופצני לקינוח, מפילים אותנו מותשים כליל

 אל חסדי המיטה...

 יום 3

היום נוסעים מזרחה לעבר סנטה קלרה,

המנציחה את זיכרו של צ'ה גווארה המהפכן הנערץ

ומדרימים לעיר הנמל היפה סיאנפואגוס שלחופי המפרץ,

משוטטים במדרחוב על דוכניו עמוסי המתנות

יורדים לחוף הים לטיילת מנופי המפרץ והארמון של משפחת בלאן

קצת ליהנות

וממשיכים לנוע דרומה אל עבר טרינידד העיר

ועל הדרך שוטפים את עיניים בשדות קנה הסוכר

ומאזינים לדניאל המיטיבה להסביר.

לאורה של שקיעה על מפרצוני הים הקריבי ללינה מתמקמים

בבתים קולוניאליים יפים ומטופחים של התושבים המקומיים

ובערב, במסעדה המקומית, מחליפים חוויות טריות

מחדרי-האירוח אותם קיבלנו לבלות בהם שני לילות.

יום 4

היום כולו מוקדש לעיר הקולוניאלית טרינידד דה-קובה

להכיר, לראות ולחוות את כל מה שצפון בה,

אך לפני הכל קופצים לשיט הרפתקני בנהר עד לים,

יש הטובלים בו ואחרים לא, אך ההנאה היא של כולם.

בחום הכבד משוטטים בחוצות העיר הדרומית

מציצים לגלריות, למבנים קולוניאליים, לכנסייה

 וסופגים את האווירה המקומית,

בבר יפה קצת נחים ומתכבדים בכוס קנצ'נצ'רה מרווה

ומקבלים שעה חופשית לאכול ולשוטט בסביבה.

ונכנסים לשיעור קבוצתי בסיסי בכלי הקשה,

המורה מקצוען משעשע, התלמידים ככה-ככה, ההנאה שלמה

אך המלאכה קשה...

בערב יוצאים למרכז המוזיקה המקומי להאזין ללהקות ואולי גם לרקוד

מתחקים אחרי ציידי הסלסה המשחרים לבת זוג,

 מתמכרים לקצב ולמוזיקה המשכרת ונזהרים במדרגות לא למעוד.

 יום 5

נפרדים מטרינידד היפה והמיוחדת כדי לשוב להוואנה

וממנה עוד לטעום

דרך עמק הסוכר עם ביקור בחוות עבדים שמחייה את אוהל הדוד תום,

ממרום מגדל השמירה המשקיף על העמק כולו

אתה מתחיל להבין את מחיר עושרה של משפחת אינזאגי כמשל -

 או שלא...

ממשיכים לנוע לאורך עמק הסוכר וחופי הים הקריבי על מפרצוניו

בואכה מפרץ החזירים, למוזיאון בגירון המנציח את הקרב

בו הצליחו כוחות המהפכה לבלום את הפלישה האמריקאית

ולהגן בכוח אמונתם על חלום העצמאות ועל הבית.

ועל הדרך נופשים בגן-עדן קסום עם בריכה טבעית נהדרת

ומסעדה חביבה עם אוכל טעים ואווירה קצת אחרת,

חוזרים להוואנה ושועטים לכיכר המהפכה במצב רוח קרבי

בתום המסע הקטן שלנו בעקבות צבא קסטרו המנצח, כדי לסמן וי.

 יום 6

היום האחרון בקובה לחלק המערבי הירוק מוקדש,

בלסיסטרה מגלים ישוב שיתופי חקלאי, מעין קיבוץ, לא ממש,

נכנסים לגן ילדים מסודר, מטופח ונכון לאתגרים

וממשיכים לעמק וינטאלס היפה העטור ב"רכס האברים",

מאחר שהעמק הזה מהווה מרכז לגידול הטבק של האי

ביקור בחווה הפרטית של אריאל הוא עניין כדאי,

לומדים על גידול הצמח המוקפד ועל הטיפול בעליו

כולל גלגולם לסיגרים משובחים, מהם קונים לרווחת בעליו.

וגם קצת כיף ביום שמש כזה לא יזיק לאף אחד –

ביקור במערת האינדיאני ושיט בין נטיפיה הוא סיום הולם ליום טבע נחמד.

חוזרים להוואנה לאטרקציה הכי אמריקאית באי –

סיבוב ניצחון ברחובותיה במכוניות האמריקאיות משנות הארבעים

וסעודה אחרנה בהחלט בקובה במסעדה מהנה

לפני לילה קצרצר מדי לאריזה ולמעט שינה.

סיכום ביניים לקובה

מה למדנו בחמשת הימים על קובה?

שלמרות שהחיים לתושביה ממש - ממש קשים בה

והמשטר הקומוניסטי חוסם כל יוזמה פרטית עוד באיבה

שמחת החיים האצורה מפעפעת בקירבה

ופורצת במוזיקה שהיא פה סם החיים

בלעדיה עד אנה היו אנשיה באים?

הבנו שלעם רב-גוני, צבעוני וקשה-יום שכזה

מגיע הרבה יותר ממה שיש לו ואולי עוד יגיע לזה.

דרך הסבריה והרצאותיה של דניאל חווינו את קובה של היום

כחוליה בשרשרת ההיסטורית המורכבת שהביאה אותה עד הלום.

בכל זאת יש משהו בקובה שאינך יכול להישאר כלפיה אדיש,

האם זהו מר גורלה, או סוד קיסמה האנושי?

 יום 7

כך או אחרת, פנינו לפנמה בטיסה קצרצרה וחלקה

וכבר פוסעת בפנמה סיטי אימא דניאל ובעקבותיה כל הלהקה,

נגררים ברחובות העיר בחום הנורא

החל מההתיישבות הראשונה עם המוזיאון המעניין ובעיקר הרוח הקרירה,

ממשיכים למנהטן של פנמה סיטי עם שפעת מגדליה,

מופע של היבריס מגלומני שזכינו להשתכן באחד ממלונותיה,

קצת נחים במסעדה אמריקנית מהירה עם היצע רחב

ויוצאים לעוד שיטוט בעיר העתיקה בחסות השרב,

ואז מגיעים לדבר שלמענו התכנסנו בפנמה מלכתחילה –

צפייה במעבר אוניות הסוחר בלוקרים של התעלה:

הפלא ההנדסי אודותיו למדנו בשיעורי הגיאוגרפיה בתיכון

קורם עור וגידים לעינינו המשתאות בעזרת הסרט הלא נכון...

עייפים עד אין קץ, נזירים ממרגוע

מגיעים למלון גמורים ללא טיפת כוח מיותרת

כדי להספיק לישון עוד לילה קצרצר במסגרת הגיבוש לסיירת...

יום 8

השכם בבוקר, רכובים על גבי שלושה ג'יפים, לאזור סאן בלאס נוסעים

להכיר מקרוב את תושבי הקונה-גונה יאלה האינדיאניים החיים באיים,

נוסעים בדרך הררית ומתפתלת עטויה ביער צפוף,

עולים על סירה פתוחה ועפים על פני המים מטולטלים בנפש ובגוף.

באי הגדול מכולם נוחתים כדי לראות פנים אל פנים

איך חיים שם האינדיאנים ובמה הם מאמינים,

במוזיאון של התרבות מקבלים הסבר מושקע מפי בחור נלהב

על השקפת עולמם, על התרבות החומרית, על כלי הפולחן ותפיסת המרחב.

באי קטן ומקסים עם חוף לבן, עצי דקל ומי טורקיז

טובל במים הנעימים כל מי שרוצה ומעיז.

ולצד סעודת דגים עם רוח ים נעימה

חותמים חווית נגיעה ממשית בהוויית חיים אותנטית

 של אוכלוסייה השומרת על זכות קיומה.

בתום יום ארוך-ארוך אך מאוד חווייתי וכיפי

מגיע ליל מנוחה רגוע ומלא לחברים של דניאל העייפים...

היינו רק יומיים בפנמה וזה אולי קצת חבל

וכבר טסים לטרינידד-טובאגו לדבר האמיתי –

ה ק ר נ ב ל ! ! !

 יום 9

טיסה חלקה ונעימה מנחיתה אותנו נינוחים בפורט-אוף-ספיין

אך אבוי! את פנינו מקבל יחס ממש עוין:

בדיקה ביטחונית שלא מביישת אפילו את הסי-איי-איי

תוקעת אותנו בשדה התעופה שעתיים, אוי ויי!

יוצאים משם בשן ועין ומגיעים למלון המשפחתי המובטח

ומיד, שוד ושבר – מתברר שנפלנו כהוגן בפח !

המלון שנראה על פניו לא משפחתי ולא בהתאם לציפיות

מתגלה במערומיו וברור שיהיה קשה עד בלתי נסבל

חמישה לילות בו להיות...

במצב רוח קרבי ובלי סוף טענות

יוצאים קצת לעיר מטרום הקרנבל ליהנות –

 להקות קטנות עד ענקיות מתכוננות להופעה בחצרות העיר

בתיפוף על חביות נפט ופחים המפיקים מגוון צלילים נדיר.

הולכים לישון בחדרים המאוד לא מזמינים ממש מאוחר

מבלי דעת מה צופן לנו בחובו המחר...

יום 10

בבוקר קמים מאוחר ומחליפים חוויות מהלילה

ומיד מתברר שאש המרד בוערת ועוד לא די  לה,

מנכ"ל אקו מבטיח שבמשך היום יעשה מאמץ

להחליף לנו מלון בקצב מואץ

ובינתיים יוצאים למרכז העיר כדי לחזות

בתהלוכת הילדים המחופשים המעוררת בנו תחושות עזות,

ואחר,  בעיר הפרושה בכל המרחב שבין הים להרים

צועדים לאורך מבנים קולוניאליים רבי סגנונות נהדרים

ובשכונות ההודיות מבקרים בשני מקדשים בעלי חזות מיוחדת ויפה

ואפילו רואים, לא עלינו, טקס של שריפת גופה...

חוזרים למלון להתרעננות ומנוחה קצרה

כדי להכין את עצמנו לבאות בבחינת השקט שלפני הסערה,

כי למרות ההבטחות, אין בהישג יד מלון חלופי, כך מתברר,

וצריך  להשלים עם המצב ועם מה שיש להסתדר,

ונותר רק לקוות שהלהט המהפכני בהלמות התופים ישתלב

ונמשיך לטייל וליהנות בטרינידד שמחים וטובי לב.

ואכן, השלום חזר למלוננו ויצאנו ובאנו בכוחות מחודשים

בזכות השקט שנקנה, צריך להודות, בנזיד עדשים...

בערב שוב יוצאים לחוות את הקרנבל מקרוב

נתקעים בפקקים ובמסעדה יוקרתית עם הגשה שערורייתית ואוכל טוב

ומגיעים באיחור לטריבונות וכמובן מגלים שמושבינו תפוסים

אך את שלושת הלהקות הכי טובות ראינו במופע סטיל-באן מקסים!

 יום 11

מחצית היום מוקדשת לסיבוב רכוב בחלקו הצפוני של האי,

נוסעים בין ריכסי ההרים הגבוהים המכוסים ביער עבות פראי

וממעל נשקף לו הים הקריבי הכחול-כחול על מפרציו היפים

שכמובן אי אפשר שלא לטבול בו עם המון טרינידדים שבשבתם מכייפים.

 בערב לחזות בתחרות מלך ומלכת הקליפסו מוכנים ומזומנים

מגיעים לשם שינוי מוקדם ומתיישבים בטריבונה במקומות המוזמנים,

האירוע מושקע ומתוקתק, מרשים ומרהיב

שילוב של זמרים מגוונים עם ריקודי להקות בתחפושות נהדרות

במקצב מלהיב.

באישון ליל, אחרי שינה קצרה של בקושי שלוש שעות

מזנקים לז'ובה משולח הרסן, עם המוני המקומיים לחוות ולראות,

הלהט המיני המפומפם באלכוהול פה נותן את הטון

ומקומי מחופש לרופא מחלק קונדומים לכוחותינו לשם ביטחון...

מכוסים בצבעים מכף רגל ועד ראש ומלאי ריגושים

חוזרים למלון למנוחת יום קצרה מסופקים ומותשים..

בתוך המערבולת של הקרנבל מתאימה מאוד אתנחתא בטבע

ואין טוב יותר משיט קסום בסירה בין מנגרובים מפוצלי שורשי אוויר

אל מושבת הלילה של האיביס אדום הצבע,

זו הציפור הלאומית של טרינידד המחפשת מזונה בחופי הים ביום

ולעת ליל מתנחלת בהמוניה על אחד האיים

ופורשת על עציו שטיח דמוי דרום אדום.

ואיך לא נשכח את ווילי הסרטן, שהתלווה לדניאל  מפנמה כנוסע נעלם

ושוחרר על ידי השייט שלנו, בתקווה קלושה שישוב בשלום לים...

 יום 12

היום האחרון בטרינידד מוקדש כולו לקרנבל בשיאו.

קובעים נקודות כינוס ולו"ז גמיש ונבלעים בתוכו,

מתערבבים עם רקדני הלהקות המחופשות המתכוננות לעלות לבמה

ומדי פעם עולים לטריבונה המוצלת לנוח ולהסדיר את הנשימה,

המוזיקה רועמת והולמת בקצב הלב

האווירה מחשמלת והטירוף משלהב,

התחפושות המושקעות עולות על כל דמיון

פשוט לא להאמין שכל זה מציאות ולא בדיון!

 

הולכים ברחובות בצעדי ריקוד בעקבות הלהקות שירדו מהבמה,

מתערבבים בתוכן, מצלמים ומצטלמים ונהנים עד כלות הנשימה

וחוזרים למלון למנוחה קצרה ולשיחת סיכום

כי יש עוד לארוז הכל לטיסה לפנמה ובאישון ליל לקום...

 

תחת שמי טרינידד

תם ביקורנו בן חמשת הימים בטרינידד בקרנבל,

יש שיזכרו אותו כשיאו של הטיול ויש שלא – וזה חבל

בשל העובדה שבניגוד להרמוניה הרב-תרבותית המאפיינת את האי

אותנו משום מה הם התקשו לעכל וגילו פה ושם יחס נוקשה ונוראי

ואולי רק בגלל קצב החיים השונה כל-כך והלא מובן

שגרם לנו להמון עיכובים ולבזבוזי זמן -

אך אותנו לא שוברים כל כך מהר ורוחנו לא נפלה

והצלחנו לקום מהקרשים ולהמשיך בתוכנית ככתבה הלאה

ובין טיול בהרים, בחופים ובשמורות הטבע

לחוות את הקרנבל עם השואו, הפאן, הריקודים, התנועה והצבע

ואת החוויות מסוף העולם שמאלה יישא כל אחד בליבו

עם הדבש ועם העוקץ, היפה והמכוער שבו,

כי כמו שנוהג לומר חברנו איציק שהוא גם ליצן וגם פילוסוף:

בסוף הכל יהיה בסדר ואם זה עדיין לא בסדר

סימן שזה עוד לא הסוף.... 

יום 14-15

עוד יום קצר של טיול בפנמה המקופחת בדרך הביתה

 בשמורת במבואה הגדולה

הכולל שיט באגם גטון, מאגר המים הגדול המזין את התעלה,

מלווים את אוניות הסוחר והקרוז הנכנסות למעבר

וצופים בבעלי החיים השוכנים על גדות הנהר

וגם זוכים לפגישה מרגשת עם חבורת קופי הקפוצ'ין המתוקים

הקופצים לנו לסירה ועל הראשים כדי לקבל ממתקים.

ביקור בכפר אינדיאני של בני שבט האמברה נמוכי הקומה

המקבלים את פנינו בברכות וריקודים וארוחת דגים טעימה –

וזהו זה, מגיעים לנמל התעופה עייפים ורצוצים

אך עם  חיוך גדול גדול, מסופקים ומרוצים.

אפילוג

נפגשנו רק לפני שבועיים מבלי דעת זו את זה

והפכנו בהדרגה לחבורת מטיילים בעלת מין תלכיד שכזה

שלמרות הגיל הביולוגי המאוד מבוגר

עומדת בכבוד מול כל מכשול ואתגר,

ולמרות השוני האנושי  במזג, בטמפרמנט ובכושר

יודעת להכיל ולקבל במאור פנים את  כ ו ל ם  בכבוד וביושר,

מקפידה על לוח זמנים, אף פעם אינה מאחרת

וכשמשהו לא נראה לה – בקול רם את דעתה אומרת,

 

ואת החבורה הדעתנית והתובענית הזאת מובילה בצניעות דניאל

שמי ייתן כמותה עוד מדריכים בישראל -

מארגנת,

     מדרבנת,

              דואגת

                     ומשתדלת

לפתור כ ל  בעיה ולפתוח כל דלת,

ממלצרת,

      מאלתרת

             שואלת

                   ומתעניינת

מסבירה ומרצה ללא לאות בצורה בהירה ומעניינת

אינה חוסכת מאמץ ולא שוקטת לרגע

עד אשר פותרת כל משבר, כל תקלה וכל פגע ,

מעניקה לכל אחת ואחד מאיתנו יחס אישי

ויוצרת שילוב נדיר של הדרכה סופר-מקצועית עם מגע אנושי.

אין ולא הייתה ולא תהיה עוד מדריכה כמותך,

החברים שלך, דניאל מודים לך  ע ל   ה כ ל – ועוד איך!!!

 

ולמי שהצטרפה אלינו לטיול, יעלת החן   א י ל ה

שהייתה לדניאל אוזן קשבת וגלגל הצלה,

נומר תודה על האור שהקרנת עלינו בנפש חפצה

ובעיקר על שהורדת לנו את הגיל הממוצע...

 

 

הנה תם ונשלם טיולנו, וחזרנו בשלום כולם

לאחר שחווינו והיכרנו מקרוב עוד פיסת עולם,

עתה נרגע, נסדר את התמונות וננצור בליבנו, על פי דרכו כל אחד

את טיולנו הכל-כך מיוחד הזה –

                              לקובה, לפנמה ולטרינידד!!!

                                                                ה י ד ד !

 

                           & & & & & & & & & & & &