18.10.2018
”כמו מים
חוצבת אפיקים, לבסוף פורצת בלי קול" (מירה מאיר)
"גדרות טובות עושות שכנים טובים" (רוברט פרוסט)
(רבקה לוביץ – דברים שרואים משם לא רואים מכאן, בתוך אם
לא תדעי לך (עמ' 63)
גדרות טובות עושות שכנים טובים –
זה נכון, אבל לא בכל תנאי.
לי זה ברור –
שכנים טובים עושים גדרות טובות:
וכל כך למה?
כי הכל מתחיל מהכוונות –
האם הן "טובות", אם "רעות" ?
הגדר עשויה להפריד, מן הסתם
אך גם מאפשרת חיבור
כי כשאתה יודע שמקומך שלך מובטח
ואתה מקבל את הכבוד הראוי לך –
יש רצון לשיתוף, לחיבור, למגע
ואז הגדר, שכאילו מסמנת מחיצה, הפרדה, מרחק,
הופכת להיות מעין גשר
לקירבה, לקשר –
מבלי לחסום
מבלי לבלום
מבלי לאיים
גדר של שכנות, של מגע אנושי, של קירבה –
הגדר הטובה.
28.10.18
"אימתי?
בזמן שאין שניהם רוצים,
אבל בזמן ששניהם רוצים
אפילו בפחות מכאן יחלוקו" (בבא בתרא פרק א' משנה ו')
השותפין שרצו לעשות מחיצה
בזמן שאין שניהם רוצים בשותפות ביניהם
יבנו אותה בגליל
בגזית
בכפיסין
או בלבנים.
העיקר שתעמוד איתן ביניהם
ותחסום כל שותפות שהיא,
אבל בזמן ששניהם רוצים בשותפות,
אין להם שום צורך במחיצה
או בכותל
או בספק הפרדה
והבית ישוב יפה על תילו
והחצר – חצר
ובשקט שנוצר – אפילו בפחות מכאן יחלוקו,
וכותלי ביתם אינם עוד כחיץ להם
בינם לבינם
ולבין עולם.
11.11.18
"השיאה שם רע בשכנותיה" (כתובות
ע"ב ע"א)
מדרש על שיר
לגלעד
אני מתבוננת באמהות השכולות
המביטות הרחק מעבר להרים
נעות על גבי הזיכרונות
ושואלות:
תגיד, לעצב יש תכונה שהוא נמוג
ומתרחק מהחיים כמו שלכת,
או אוחזות חזק-חזק בזיכרונות
לבל לתת להם ללכת?
ושואלות, ושואלות
האם היה ומה היה יכול להיות?...
לבי לבי איתכן
האמהות השכולות
המביטות על הגבעה המתמלאת
באורנים ומצבות
והופכות את יגונן לזיכרון חי מלוא האופק
הפועם בתוך שתיקות
כדופק.
25.11.18
ישנם
סוגים שונים של מחיצות... ישנן מחיצות העשויות מקורות עץ או פיתוחי ברזל, ויש
מחיצות שהן קיר ממש".
יש מחיצות ויש מחיצות
יש מיותרות ויש נחוצות
יש עשויות מקורות עץ או פיתוחי ברזל
ישנן כאלה שמבעד להן אפשר להסתכל
עם כולן אפשר לחיות כל בוקר מחדש
אך מה לעשות עם אלו שהן קיר של ממש?
לנסות לשבור, לרסק, לנתץ?
לחפור תחתן או מעליהן לקפץ?
או, פשוט, לארוז את הפקעל'ך
לא להביט לאחור
וביום קיץ אחד
הביתה לחזור...
16.12.18
טמנה שבע שנים בדובשא (טמן אותה שבע
שנים בדבש)
ב"ב דף ג' ע"ב
בקיבוץ שלי מקיימים את טכס האותיות של כפר טודרא:
מידי שנה מתכנסים ילדי כיתה א' החדשים עם הוריהם, כשכל ילד
מקבל לוח עם אותיות הא"ב מרוחות בדבש ומלקק את האותיות להנאתו ובעיקר להנאת
הוריו הגאים בינוקא שמתחיל את מסע לימודיו.
אז מה הקשר בין הטכס הזה לסיפורו המעוות של הורדוס ששמר את
אהובתו המתה בדבש כדי להמשיך ולממש את תשוקתו אליה?
ברור שאין שום קשר.
ובכל זאת ?
אולי אלה שסברו ש"טמנה בדובשא" מעיד על רצונו
להכתירה בתואר בת מלך, מקבילים להורי הילדים שרואים בילדיהם הנכנסים בעולה של תורה
בני מלך?
כך או כך, אם נתמקד בהורדוס, יותר קולע הביטוי:
"לא מדבשו
ולא מעוקצו"...
30.12.18
"ועשית הטוב והישר" (דברים ו' י"ח)
בקיבוץ
שיתופי לעיתים מזומנות יש מתח בין עשיית הישר לבין עשיית הטוב.
עשיית הישר מכוונת באופן חד וברור לטובת הכלל – הקיבוץ,
אורחותיו וערכיו.
עשיית הטוב מתכתבת יותר עם היחיד, וזאת למרות שברעיון
הקיבוצי-שיתופי יש חיבור ישיר והדדי בין עשיית הישר לעשיית הטוב בכל המישורים.
כל אחד נותן לפי יכולתו (ליחד הקיבוצי) ומקבל לפי צרכיו
(האישיים-משפחתיים).
וכשהחיים זורמים במסלולם, הכל עובד
לפי הכלל הנ"ל. אבל בחיים כמו בחיים. יש הרבה זיגזוגים וסטיות שמעמידים את
היחיד בפני דילמות קלות כקשות, כששאלת השאלות היא האם להיות "בסדר" לפי
הקוד הקיבוצי, או לדאוג לטובתי, לפי הצרכים שלי?
בעיקר הדברים אמורים במצבים בהם היחיד
"מגייס" את משאבי הכלל לטובתו הפרטית – במזון שנלקח לפנים משורת הדין
מחדר האוכל השיתופי, בניצול רכב קיבוצי למטרות פרטיות ללא תשלום, או באי מילוי
חובת עבודה, והחמור מכל שימוש לא ישר בכסף ציבורי.
אני, לפחות, חיה כל חיי לפי הכלל
הנ"ל ומרגישה עם זה טוב מבלי צורך להתנצל על כך... ולא מייחלת להפרטה שתגאל
אותנו מהמעטים שמנצלים את השותפות לטובתם הם על חשבון אלה הבוחרים בעשיית
הישר.
19.1.2019
"חזקת אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו"
חֲזָקָה
צא ולמד
כמה חזקות בהלכה –
חזקות שבין אדם לחברו
חזקות בדיני ממונות
חזקות בדיני קרקעות
חזקות בענייני אישות
ועוד ועוד חזקות בריבוע..
ומה עם דיני נפשות?
כמו בענייני ממזרות או אם ממזרות?
של מי הילד הזה – ישאל השואל
ובין חָזקה לחזקה,
יִגבר בעל היד החזקה
ורק הילד
הוא שישלם את המחיר...
27.1.19
"זה שאתה חוזר אחורה, זה לא סימן רע" (קציצות, אילן
הייטנר)
למדתי באורנים במסגרת המדרשה או בקורס מקורות ישראל...מי
זוכר?
זה היה בט"ו בשבט. אי שם בשנות ה-80. בשעות הבוקר
המאוחרות התחילו לנסר עצים בגן הבוטני היפה בו טיילנו זה עתה שהיה יפה ומזמין כבר
אז.
מאותו רגע שקול המנסר עלה באזני עד סופו של אותו יום
הלימודים לא יכולתי להתרכז בלימודי. המסור ניסר את כולי, מהקודקוד עד כפות
הרגליים...
הייתכן? זעקתי בקול דממה דקה.
בט"ו בשבט גודעים עצים?
בגן הבוטני?
באורנים?
כשאני במסגרת לימודים על חג ומועד?
באותו היום, כשחזרתי לקיבוץ, התבשרתי על נפילתם של שני בנים
שלנו, טייס וגולנצ'יק… זה קרה בט"ו בשבט.
וקול הדממה הדקה הפך לזעקה גדולה ומרה.
10.2.19
"לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה" (בבא
מציעא ל' ע"ב)
הפעמון מצלצל: דין, דין, דן
חז"ל דורשים: צדק צדק תרדוף
העם צועק: אין דין ואין דיין!
ואיפה אני עם כל הדינדונים הללו?
מה שלא יהיה, אני תמיד עם החלש:
השכן שדינו לזחול על גחונו בביתו שקרס
הגנו שנטרף בנהר על ידי התנינים הרעבים
הצעירה שנאנסה ומואשמת בשיתוף פעולה עם האנס
ועוד כהנה וכהנה עוולות של דין תורה.
כי אם ייקוב הדין את ההר
זוהי כל התורה על רגל אחת –
אזי אפשר להבין על מה חרבה ירושלים
ואיכה נרמס כבוד האדם כאחת.
10.3.19
"אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ" (בבא בתרא
ח' ע"א)
וידוי – ואני, מה אני?
קריתי – כן, למדתי מקרא לא מעט
שניתי? – כן וכן, גם למדתי משנה.
תילמדתי? – כן וכן וכן – אני לומדת תלמוד!
ועדיין אני מרגישה את עצמי בקרב תלמידי ותלמידות חכמים ככלב
וכעורב, או
במילים אחרות, כעם הארץ.
אז בכל מצב אני עושה את עצמי
כבעלת תורה, כדי שלא אביא לעולם
פורענות חלילה.
24.3.19
אישה עבריה מי ידע חייך
בחושך באת ובחושך תלכי (י.ל.גורדון)
שיר א
אישה עבריה, באשר תלכי, אלך,
דרך כל מכות מצרים
זיעת יום הפרך
וליל קו האש
כי עמך עמי
ואלוהייך אלוהי
אללי
אולי מוטב היות האדם לבדו, אולי
אבל אין לי ארץ אחרת
בואי, נהיה שקטות
עכשיו הכל בסדר
נהיה שקטות, מה נשתנה?
כאילו אין בך דופי.
כאילו שהרוחות מבקשות עופי
כאילו מעפר פורחת שושנה.
שיר ב
אישה עבריה,
על מה היא חושבת כשהיא דוהרת על סוסה בהרים?
על אבירי השולחן העגול?
על ריצ'רד לב הארי?
על פרשים קוזקים בערבות רוסיה?
על המערב הפרוע?
הו, לא ולא ולא –
אישה עבריה רכובה על סוסה לא חושבת דבר,
היא רק חשה את המרחבים
את השחרור
את החופש והעוצמה
להיות
היא עצמה
28.4.19
"כל קליפה
וקליפה מצטרפת לשריון גדול.
... כל פרוטה
ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול" (בבא בתרא ט' ע"ב)
צריך לדעת לבחור נכון
האם תמיד זה אפשרי?
כשעוד קליפה ועוד קליפה מצטרפת
ובונה סביבך שריון גדול?
כשאת מנסה לפרוע חשבונות מפה ומשם
וכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ומעיק?
די, מספיק, את אומרת לעצמך
די עם השריונים
די עם החשבונות
די עם ההרגלים המקבעים אותך,
את כבר ילדה גדולה
תתחילי לחיות.
אבל איך? באיזו דרך לבחור?
האם ארחיק לכת ולא אדע לחזור?
שאלות קשות, טורדות, טורפות חלומות
האם יש איזה גיל שזה עובר?
עוד לא מצאתי את התשובה
אבל ליצר החיפוש הזה
אפשר לקרוא:
לחיות.
2.5.1918
"צרכיו
החומריים של זולתי הם צרכי הרוחניים"
(רבי ישראל
מסלנט, מצוטט אצל לוינס,"תשע קריאות תלמודיות" עמ' 122)
פנטזיה –
ואני בכלל לא רוצה לתת.
לא רוצה בכלל.
רוצה רק לקבל.
כל חיי נתתי ונתתי -
לקבוצה, למשפחה, לקיבוץ, לעם ישראל –
בעבודה, בחינוך, בפעילות ציבורית,
ביושר, בהתמדה, במסירות אין קץ...
די. עכשיו, כשרבים וטובים ממני ממלאים את השורות
אני רוצה לקבל;
אהבה, הערכה, כבוד ויקר
בזכות כל מה שעשיתי ותרמתי לביתי.
ואתם, יקיריי ואוהביי,
אין לכם עלי מכאן ואילך
אלא פת וקטנית בלבד.
את כל השאר כבר הרווחתי ביושר.
וזה יעמוד לי עד קץ הימים.
לו יהי...
26.5.2019
"ונביא לבב חכמה" (תהילים צ' י"ב)
וחוכמה מאין נביא?
הרי מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה
לשוטים ולתינוקות-
אז אולי מהחכמים?
וכי חכם לא נביא הוא?
והרי חכם עדיף על נביא
שנאמר: "ונביא לבב חוכמה"
החכם מכוון לדברים שנאמרו משנים ואינם בכוחו של אדם.
מתוך טעמו והבנתו הוא מכוון כעין נבואה לדבריו ואי אפשר
להגיע אליהם באופן אחר. ואיך נגיע אליהם? מי יביא לנו אותם?
אולי אילנה בעזרת גלגול הנשמות שהיא אמונה עליו...
16.6.19
מדרש-המדרשים/
לסיום יוצרות ניגון תשע"ט/שולה אפרת
נו, שויין, עוד שנה תמה לה ונגמרה,
אז
זה שאתה חוזר אחורה, זה לא סימן רע,
ואני, שכבר הורגלתי את מדרש המדרשים לדורשו
ולכותבו
עושה זאת שוב בהכנעה,
בחזקת
אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו.
ומה למדנו השנה? שגדרות טובות עושות שכנים טובים.
אימתי?
אמרו חז"לינו, בזמן שאין שניהם רוצים
אבל בזמן שהרעב נותן בנו אותותיו וכולנו
רוצות,
אפילו
בפחות מפת וקטנית בלבד נחלוקה,
כי שולחננו ערוך וממה שיש בו כולנו מרוצות.
ומדוע עסקינן בתלמוד תורה בכל המרץ?
כי
אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ,
לכן אנו לומדות שנה אחר שנה משניות ותוספות,
דברי הגות ובעיקר גמרא
כי
לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה
שיש
בו מחיצות שהן קיר ממש,
ואנחנו מנסות למצוא בו פרצות ונקודות-אור כל
שיעור מחדש,
הרי נשים אנחנו, ויודעות כי
כל
פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול,
אך כל קליפה וקליפה שמצטרפת לשריון
גדול,
עדיף להשיל בטרם מישהו יקבע בה מסמרות,
ויכביד על כולנו עוד יותר את העול.
ועל כל קיר או מחיצה שאני או את הגבהת
נומר בקול גדול: יישר כוחך ששיברת!
ומי יעז לקרוא לנו לסדר בבחינת אישה עבריה מי ידע חייך
בחושך
באת ובחושך תלכי?
מדוע זה ואיך את נוסעת לך לאורנים ושבקתיה להימנותך? הייכי?
חזרי אישה עברייה למטבח מהר ככל האפשר
ועשית(כמו תמיד) רק הטוב והישר!....
לא, לא תטמנו אותנו שבע שנים בדובשא
כמו אותו הורדוס המלך הרשע,
על מנת לספק את צרכיכם החומריים שהם גם צרכיכם הרוחניים -
אנחנו באות ונמשיך לבוא שנה אחר שנה לאורנים,
אלא מה?
וכמו
מים חוצבות אפיקים, ובסופו של יום פורצות עם או בלי קול
כדי להביא הביתה לבב חוכמה!
כך ניפגשה, פעמיים כל חודש
ונחלוק
בינינו הכל - חוץ מכתבי הקודש
שאותם רק נלמד, ללא שום מחיצות
אימתי?
- רק בזמן שכולנו רוצות....
כך היה וכך יהיה ודאי גם להבא
וכל כך למה?
כי זה מגיע לנו ואנו רואות כל פעם מחדש את זה בא!
כן, תמה לה עוד שנת לימוד פורייה, וחברותא נשית מיוחדת במינה.
נצאה לחומו של קיץ, ונעסוק כל אחת בעניינה
וזאת לא בטרם נודה מכל הלב לך, אליזבט היקרה
המושכת בחוטים וטווה עימנו בטוב-שכל דברי תורה –
ונאמר הדרן עלך מסכת בבא בתרא, והדרן עלן
שפתחה לנו צוהר בין שורותיה
ותשמור על כל אחת ואחת מאיתנו
לבל תשיא שם רע לשכנותיה....
אז נומר
שלום כאן ועכשיו
ונתראה שוב בסתיו!
* * * * * * * * * *
כלולים כאן כל הפסוקים והמשפטים אשר שימשו
אותנו במהלך השנה למדרשי הפסוק, ועוד משפטי מפתח שנדרשו במהלך השיעורים משפע החומר
הנלמד. (כל אלה מסומנים בשחור!).