שמשון הגיבור שלי/ 1/3/2020
מצבי הבריאותי מוסיף להיות מורכב ומעורפל. הוא מאופיין בלחץ דם קפריזי,
אנמיה מוגברת, אגירת נוזלים בגוף ובעיקר קשיי נשימה המאלצים אותי להיות צמודה
למכשיר החמצן שקיבלתי במתנה....
את לימודיי באוניברסיטה אני ממשיכה מהבית, אבל לאורנים, לבית המדרש
"יוצרות ניגון", אני חייבת לנסוע. הפסדתי כבר שלושה מפגשים בגלל מצבי
הבריאותי וזה ממש בלתי נסבל...אין תחליף למפגשים הללו, במיוחד במצבי הכל כך קשה
פיזית ומנטאלית.
השבוע נמצא מוצא בזכות הקורונה: שתי חברות נקלעו לבידוד בגלל הנגיף ומיכל
הציעה לשתף אותן בעזרת תוכנת הזום (בה אני נעזרת באוניברסיטה הפתוחה). קפצתי על
המציאה והצטרפתי לחבורת "המבודדות".
וכך, במשך שש שעות נצמדתי לנייד שלי בבית הסיעודי והשתתפתי בשיעור, לא
בדיוק, אבל בכל זאת הייתי שם, בספריית כספי, בתוך הספרים והתלמוד והלימוד הכל כך
מיוחד הזה, ואפילו השמעתי את קולי פה ושם. נושא העיון הפעם היה שמשון הגיבור.
החז"לניקים הרציניים, המעמיקים, המחמירים מצאו להם זמן להתאוורר מעט מהסוגיות
הקשות והמאתגרות של מסכת סוטה, עם הדמות
הצבעונית, הבלתי צפויה והכל כך לא "יהודית" הזאת, ואנו נסחפנו איתם
והפלגנו בפירושים ותובנות משלנו על מקומה בתרבות היהודית שלנו אז והיום...
ובסוף היום, כשהגיעה העת לכתיבת "מדרש הפסוק" שאליזבט ממש לא
מוכנה לוותר לנו עליה, מצאתי דרך לפרוק מעט את המתח הנוראי בו אני שרויה, ובעזרת
מי אם לא אותו שמשון הגיבור שלי?
הפסוק הנבחר היה :
אני רוצה להוסיף שניים לעשרת הדיברות:
הדיבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדיבר השנים-עשר, "השתנה, תשתנה"
(מתוך עשרת הדיברות/ יהודה עמיחי)
וכך כתבתי:
הנפש והנשמה שלי אומרות לי:
לא תשתני,לא תשתני,
תמשיכי להיות על הסוס, כמו תמיד
צעירה,תוססת, פורצת גבולות של מותר ואסור,
גומעת את החיים עוד ועוד..
אבל הגוף גוזר עלי:
השתני, תשתני,
אינך בת עשרים, הו, לא!
יש גבולות מוכתבים של אסור ומותר,
יש מקצבים שטרם היכרת
של לחץ דם מוגבר,
של קוצר נשימה משתק,
של אי ספיקת לב חונקת
אבל אני רוצה עוד להיות
כמו שמשון הגיבור בחייו
שלא, שלא תמות נפשי עם
פלישתים.
אליזבט קראה את היצירה בסוף השיעור (את זה כבר לא ראיתי בשידור הישיר
משום מה), ובעקבות זאת זכיתי לקריאות עידוד של החברות בווטסאפ הקבוצתי:
רונית:
שולה, מרגש עד דמעות. מאחלת לך מכל הלב, שתחלימי מהר ותעלי לרכב על הסוס הראשון שחקררה בדרכך. בריאות וחיבוק.
אילנה אבו-גולן:
לגמרי מרגש. שולחת איחולי בריאות.
אליזבט:
שולה, את נהדרת!
אסתר:
שולה, דבריך מרגשים ביותר וחודרים אל הלב. לו יהי.
חנה:
שולה, אני מאחלת לך החלמה מהירה ושלמה. רוצה מאוד שתחזרי כמה שיותר מהר לקבוצה, בריאה. מאוד מעריכה אותך ואת השראה עבורי.
מיכל:
שולה, היה מרגש אתמול כששמענו בקריאה ראשונה ושוב עכשיו. רפואה שלמה והחלמה מהירה.
ואני הגבתי כך:
שלום חברות טובות ותומכות.
אולי זה הזמן שלי ללמוד לעומק את שפת הגוף, שעד עכשיו היה איתי במסעותיי
אל הגשמת חלומותיי הפרועים ועכשיו מבקש להכתיב את הקצב.... ואיזה לימוד!
מקווה למצוא את הדרך להפיק גם מהמצב המורכב הזה את המיטב.
אתן חלק חשוב באתגר הזה.
שרונה:
את נהדרת שולה. לגוף ולרוח יש יכולות ריפוי מפתיעות. את תצליחי.
עינת אחיטוב:
שולה יקרה, כל כך הרבה כוונה טובה נשלחת אליך! זה שלך וזה מתחיל בך.
אז כן, מזומן עכשיו לפתחך לימוד.
כמי שנוכחת מזה זמן ביכולת הלמידה שלך, אני סומכת עליך שתקשיבי בתבונה ותלמדי גם
את השיעור הזה, ותפתיעי אותנו גם בזו הפעם עם הפנינים שאת מפיקה מכל לימוד.
שולחת לך איחולים לטוב.
כך תם לו עוד פרק בסאגה הגדולה שלי ליציאה מהזיקנה שקפצה עלי כך
פתאום, ללא אזהרה מוקדמת, או שאומנם
ניתנה, אך אני לא השכלתי להבחין בה בעוד מועד....
8 8 8 8 8 8 8 8 8
....לא חלף עבר
חודש, הגיע פורים – ואני מובהלת לאישפוז השלישי. מבצע סבתא ג' מתחיל...תשעה ימים
תמימים בפנימית ב', המוכרת לי ואני שבה אליה כבת בית. כל הצוות מכיר ומקבל אותי
בזרועות פתוחות...
אני מקבלת מיטה בסוף החדר, מובדלת מעט משכנותיי וזוכה לחלון גדול פתוח
לנוף הכרמל הנהדר..
מצבי משתפר מיום ליום ואני מתחילה לתור את מסדרונות המחלקה שלי והסמוכות
לה, ובאחד מהמסעות אני מגלה חלון מערבי המשקיף לים, ממש מול השקיעה, מעין חדר אוכל
קטן עם מתקן למים חמים וקרים! אז אני מספחת בדרכי לתצפית לעת שקיעה מדי ערב כוס
מתאימה , תה וסוכר, ומתמקמת לי אל מול השקיעה. את השקיעה האחרונה לפני השחרור, בה
צפיתי יחד עם דוידי, צילמתי בוידיאו למלוא אורכה!
בערב פורים, ב 11 בלילה, באה אלי בריצה אחות נחמדה, הורידה את האוזניים
הפורימיות מראשה והניחה על ראשי!
מתוך מחויבות למעמד, לבשתי אותן למחרת כל היום וכשדוד בא לבקרני פתחנו
במסע-פורים עליז בכל מחלקות בית החולם, ואף ירדנו למטה, לרחבה הגדולה, ושימחנו כל
עובר ושב – אנשי צוות רפואי, חולים ומבקרים,שהגיבו בחיוך ובמאור פנים ואפילו
מחיאות כפיים נלהבות - ובעיקר את עצמנו !
סיפרתי לחברותיי מיוצרות ניגון על מבצע פורים ושלחתי תמונה שלי עם
האוזניים והן הגיבו בדרכן:
עינת :
אין עליך!
שרונה:
מקסימה
אילנה אבו-גולן:
נהדרת את, יודעת להפיק את המירב מכל סיטואציה.
שרונה:
שולה, אין כמוך!!!
חנה:
את אדירה. ממש הראה. תהיי בריאה ולהתראות בקרוב.
רונית:
שולה, רק שלא תגזלי את פרנסת הליצנים הרפואיים
אורית:
איזו אדרת, איזו גברת. אין שנייה לך.
רחל:
כל אחת זקוקה לאסתר אחת כמוך...
תם לו עוד אישפוז,ממנו יצאתי במצב הרבה יותר טוב משנכנסתי, וכולי תקווה
שהדרך להחלמה מתחילה להיסלל....אמן, כן יהי רצון.