ברכה של סבתא/27/10/2024

 

 שבוע לפני החתונה של תומר וחן הוזמנתי לטקס החינה המסורתי. חן היא בת של מרוקאי, ואין חתונה בלי טקס החינה! זו לי הפעם הראשונה בחיי שאני עדה לטקס הזה, וההתרגשות רבה...

שעתיים וחצי נסענו ממשמר-העמק עד לגן יבנה, ביתם של הוריה של חן. נסיעה מייגעת...אבל היה כדאי!

בבית הגדול עם החצר המעוצבת בסגנון מרוקאי שאי אפשר לטעות בו, התכבדנו בסעודה מרוקאית עשירה וטעימה, הלבישו אותנו בגלביות ווסטות רקומות, שמו לנו תרבושים על הראש, ויצאנו במחולות סוערים.

אחרי הברכות היפות (גם שלי הייתה ביניהן), בהנחייה הממש מקצועית של דוד, התחיל הטקס:

תומר וחן היפים כל כך הלכו בראש, אחריהם מולי ושי ואלה ודוד, ובעקבותיהם מפזזות נשים לבושות בגלביות עם מגשים עמוסים בממתקים שתחתם מונחת החינה. תומר וחן מתיישבים על כיסא המלכות המוזהב, והאימהות מורחות את ידיהם עם החינה. הקו-לו-לו של הסבתא  (אימא של דוד) קורע את הרחבה והמפזזות מורחות את ידי הנוכחים, אחד אחד - והשמחה מרקיעה לשחקים.

רוקדים ושמחים עם החינה על הידיים, עד שמתעייפים ואז בא תור המתוקים....

שוב ריקודים ושמחה, עד שצריך להיפרד ולעשות את כל הדרך הארוכה חזרה הביתה.

מה יש לדבר? חוויה נהדרת שמתמצית במילה אחת: קו-לו-לו!!!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בְּרָכָה לְתֹמֶר וְחֵן

תֹּמֶר וְחֵן, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים

בַּמֶּה אַבְרֵכְכֶם לְרֶגֶל נִשּׂוּאֵיכֶם, נְכָדִים יְקָרִים?

אַתְחִיל בְּכַמָּה פְּסוּקִים נָאִים מִשִּׁיר הַשִּׁירִים

יְצִירַת הַמּוֹפֵת עַל אוֹהֲבִים מְאֻשָּׁרִים:

"כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת", אוֹמֵר תֹּמֶר

"כְּתַפּוּחַ בֵּין עֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים", אוֹמֶרֶת חֵן וּמוֹסִיפָה

"בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי".

וְתֹמֶר מֵשִׁיב:

לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּינִי בְּאֶחָד מֵעֵינַיִךְ בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ.

מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים

נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן".

 

אֲבָל אֵיךְ כָּל זֶה הִתְחִיל? כְּדַאי לָדַעַת כִּי

יֵשׁ פֹּה סִפּוּר שֶׁלֹּא יְבַיֵּשׁ שׁוּם סֶרֶט, אֲפִלּוּ טוּרְקִי:

בְּנֵי הַזּוּג דָּוִד וְאֵלָה פָדִידָה וְשַׁי וּמוֹלִי אֶפְרָת

כְּשֶׁהָיוּ סְטוּדֶנְטִים בְּתֵל-אָבִיב חָלְקוּ בֵּינֵיהֶם דִּירָה אַחַת

לְיָמִים הִתְחַתְּנוּ וְיָלְדוּ כָּל זוּג שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים

וְכָל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ נִשְׁאֲרוּ יְדִידִים,

בְּחוּ"ל וְגַם בָּאָרֶץ טִיְּלוּ הַרְבֵּה יַחְדָּיו

עַד אֲשֶׁר לִפְנֵי כִּשְׁנָתַיִם בְּבֵית קָפֶה בְּחוּ"ל אָמְרוּ:

 אֵימָתַי אִם לֹא עַכְשָׁו?

הֶחְלִיפוּ טֵלֵפוֹנִים בֵּין חֵן וְתֹמֶר שֶׁלֹּא מַכִּירִים

וְיוֹתֵר לֹא הִתְעָרְבוּ

רַק קִוּוּ....

עַל זֶה אֶפְשָׁר לוֹמַר:  כְּשֶׁיֵּשׁ מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים הוֹרִים

שֶׁהֵם הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵרַק חֲבֵרִים

וּלְאֵלֶּה וְגַם לְאֵלֶּה יֵשׁ בֵּן וּבַת שֶׁמְּחַפֵּשׂ אֶת אוֹשְׁרוֹ

אֵין צֹרֶךְ בְּשׁוּם שִׁדּוּךְ וְלֹא בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים, מַמָּשׁ לֹא!

הַחְלָפַת טֵלֵפוֹנִים  מְלֻוָּה בִּתְחוּשַׁת אוּפוֹרְיָה

הִצִּיתָה אֶת הַנִּיצוֹץ – וְכָל הַשְּׁאָר הִיסְטוֹרְיָה!

 

"הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים".

"הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה.

קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ אֲרָזִים" -

כָּךְ כָּתוּב בְּשִׁיר הַשִּׁירִים,

וְהִנֵּה תֹּמֶר וְחֵן עוֹמְדִים לְהִנָּשֵׂא יָפִים וּמְאֻשָּׁרִים!

 

* * * * * * * * * *

 

תֹּמֶר שֶׁלִּי, זָכִיתָ בָּאִשָּׁה הָאַחַת וְהַיְּחִידָה שֶׁלְּמִידוֹתֶיךָ מַתְאִימָה,

וְאַתְּ חֵן אִמַּצְתְּ אֶל לִבֵּךְ הָרָחָב נְשָׁמָה תְּאוֹמָה -

אָז מָה אֲאַחֵל לָכֶם, צְעִירִים אוֹהֲבִים בְּיוֹם נִשּׂוּאֵיכֶם?

שֶׁיַּעֲמֹד אֵיתָן, וְיַצִּיב לָעַד בֵּיתְכֶם

שֶׁתֵּדְעוּ בּוֹ חֹם וְאַהֲבָה וְאֹשֶׁר וְשִׂמְחָה,

שֶׁעַל כָּל מַעֲשֵׂיכֶם תִּשְׁרֶה הַבְּרָכָה

שֶׁתְּגַדְּלוּ אֶת יַלְדֵיכֶם לְתוֹרָה לַעֲבוֹדָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים

תִּתְגַּבְּרוּ עַל מַחְלוֹקוֹת וְתַמְעִיטוּ בְּרִיבִים,

תָּקִימוּ בַּיִת לְתִפְאֶרֶת  פָדִידָה  וְאֶפְרָת

וְנִהְיֶה כֻּלָּנוּ מִשְׁפָּחָה מֻרְחֶבֶת וְאוֹהֶבֶת אַחַת!

 

                            מַזָּל טוֹב!

                                          שֶׁלָּכֶם סָבְתָא שׁוּלָה

 

       כ"ה בְּתִשְׁרֵי תשפ"ה