אל ארץ הלמור/ יומן מסע למדגסקר/אוגוסט 2025
יום 1
טיסת לילה עם
קונקשן באדיס אבבה
מביאה אותנו בבטחה
אל מדגסקר שכה מדובר בה.
הדרך לטאנה מצטיינת
בכביש סביר
ויש זמן לעצור לרגע
וכפר ראשון להכיר:
שדות אורז מכסים כל
חלקה טובה לרוב
אנו פוסעים לנו
בנחת במורד הרחוב
בקתות עלובות משני
צידיו פזורות,
עגלות עץ מובלות
ביד אדם על פנינו עוברות
בנחל הזורם עושים
כביסה ומיבשים על גדותיו
ותעשיית לבנים
מהאדמה החומה מאפיינת את המרחב.
בשעת צהרים לטאנה
הבירה מגיעים
ובמלון המפואר
מתמקמים עייפים ויגעים.
בארוחת הערב
הראשונה עושים היכרות קצרצרה
וממהרים לצלול
במיטות הנוחות בעיר הבירה.
יום 2
משכימים קום כדי
להספיק לטיסה מערבה,
שעה קלה ואנו
במורנדבה,
עולים על חמישה
ג'יפים ואל שמורת המנגרובים שטים
בסירות קאנו
מסורתיות עם שני שייטים,
הישיבה בסירה
ממש-ממש לא נוחה
אבל צמאי טיולים
כמונו אינם מבקשים מנוחה.
שטים בין המנגרובים שבשפע רב כאן נמצאים
נהנים מתופעת הטבע
הייחודית הזאת וממזג האוויר הנעים.
עוצרים לביקור בכפר
דייגים לא גדול
עם בקתות שונות
ומשונות הפזורות על פני החול.
בחור זריז ואמיץ את
מותניו משנס
ועל עץ דקל רם
ונישא בזריזות מטפס,
זורק מצמרתו אגוזי
קוקוס גדולים
וכולנו שותים את
חלבו ומבשרו זוללים,
בינתיים צעירי הכפר
יוצאים להנאתנו בשיר ובמחול
ונשותינו מפעילות
את הילדים הצוהלים בתוך החול.
הדייגים יוצאים
עם שללם הכבד מהנהר
וזה בדיוק מה שנאכל
היום או מחר.
בארוחת הערב מנעימה
לנו זמירות להקה מקומית
ועייפים אך מרוצים
אנו משלימים את היומית.
יום 3
בבוקר עולים על
הג'יפים ובשוק הצפוף והצבעוני של מורנדבה עוברים,
לא קונים שם כלום,
רק שוטפים את העיניים ולג'יפים שלנו חוברים,
נסיעה ארוכה לפנינו
שוברת עצמות וגוף
בנוף מישורי חסר חן
עם צמחייה ירוקה וסוף.
מזל שבדרך ניצבת לה
שדרת עצי באובב מרשימים
ואנו פוסעים בה
משתאים ומצלמים.
כשמגיעים רצוצים
למלון הולכים קצת לנוח
ועם רדת החשיכה
יוצאים בשמורת קירינדי לשוח,
כי יש בה פוסטה (שלא
זכינו לראות)
והמון למורי לילה
עכבריים שרק עם פנס טוב אפשר לגלות.
עיקר החוויה הייתה
ההליכה שלא די לה
שהזכירה בגדול את
ימי התנועה עם א"ש הלילה.
יום 4
ניתן לומר שבלילה
ראינו למורים שאפשר לספור על יד אחת
אבל אנחנו לא
מוותרים וחוזרים לשמורה למחרת.
מפגש ראשון עם
הלמורים מעורר התרגשות ועוד איך,
מבלי לדעת איזה
מיגוון עוד מחכה לנו בהמשך.
מסופקים ומרוצים
יוצאים שוב לטיול ג'יפים ארוך
בדרך מטלטלת להחריד
ובוצית – איזה ברוך!
חוצים את הנהר עם
הג'יפים במעבורת פרימיטיבית שלהגיע בוששה
ומגיעים למלון
שבקופקה, חבורה כבויה ותשושה.
יום 5
עם בוקר יוצאים
לשיט מרענן על מנמבולו השלו,
מראה הצוקים
הנישאים לצידנו שובה עין ולב,
נכנסים (בזהירות!) אל נבכי שתי מערות נטיפים
ולמרות שזה לא כל כך קל, לא מתעייפים,
ראינו כמה גולגלות ברום הצוק וגם עיטם,
ואפילו קרוקודיל אחד מסתלבט בשמש מנומנם.
ומתכוננים למסע המאתגר בצינגי הקטן
שכולל טיפוס על מדרגות וסולמות – בהחלט מסוכן!
הצינגעלעך האלה משוננים וחדים כמו
שורות של סכינים, ומי שנופל עליהם , אללה ירחמו!
וזו רק הקדמה לצינגי הגדול שנהיה בו מחר
שלעבור אותו בשלום זה כבר ממש אתגר!
אבל היום נכנסת השבת ולהפריש חלה צריך?
בכפר בקפוקה הסמוך יש מאפייה עם לחמניות מצוינות
מבצק פריך
לכן בסיור של אחר-הצהרים בכפר אריה כאלו מזמין
ובקבלת השבת אנו אוכלים אותן, ומה זה נהנים!
יום 6
היום זה יומו של
הצינגי הגדול המאתגר,
מחצית הקבוצה הולכת
אליו והחצי השני מוותר.
האמיצים נכנסים
למבוכים המשוננים
וחוזרים אחרי חמש שעות
עם הראש בעננים,
האחרים ביער שעתיים
נינוחות הולכים
חוזרים למלון ואת
שאר היום מורחים.
אם זה היה עונג
שבת? תלוי את מי שואלים,
כך או כך –
חצי טיול מאחורינו,
ופנינו למזרח.
יום 7
היום נפרדים מהחלק
המערבי
ונוסעים בג'יפים
לשדה התעופה במסלול קרבי.
בשדה הקטן נפרדים
בצער מנהגי הג'יפים שלנו
בתמונה קבוצתית
ותודות על כל הטלטולים שהעניקו לנו
עולים על שני
מטוסים קטנים לטיסת VIP לטאנה
ונהנים למראה
הנופים ומכל דקה עד שמה.
במלון יש פגישה
נרגשת עם המזוודות שהשארנו מאחור
מחליפים את
הגרדרובה מהקטנה לגדולה הלוך וחזור
ויוצאים לשמורת
הלמורים, לכבודם התכנסנו, לראותם מקרוב
ונהנים מכל הלמורים
שמתרוצצים שם לרוב.
הדרך למסעדה
המובטחת נמשכת ללא סוף ותכלית
עד שלוותר על ארוחת
הצהרים אריה מחליט
ומסתובבים עוד שעתיים בעיר הצפופה לגבעה הכחולה
בה שוכן ארמון המלך
שהיה, הצופה על הסביבה כולה.
מה נאמר על טאנה,
העיר שלא מפנקת את אורחיה,
לא תואר לה ולא הדר
ולא מסבירת פנים בעיקר לתושביה.
למזלנו יש פה
התכנסות של שש-עשרה מדינות אפריקאיות
שסללו אוטוסטראדה לכבודה
כך שלפחות אנחנו
נהנים מאותה ועידה.
יום 8
היום נפרדים מטאנה
בביקור בשוק האומנויות,
עוטים על הדוכנים
עמוסי חפצי הנוי והחנויות
ונוסעים הרחק-הרחק
לכיוון שמורת אנדסיבה מזרחה
ובדרך עוצרים לביקור
בחוות הזוחלים הבלתי נשכחת,
בה עושים היכרות
מקרוב עם זיקיות שמדגימות ציד חרקים בשידור חי
ושממיות מיוחדות
ואפילו תנין אחד גדול עד בלי די.
צריך לומר שזהו
מפעל חשוב לשמור על הזוחלים הייחודיים במדגסקר
ולאפשר לקהל הרחב
להכירם מקרוב וליהנות מהאוצר היקר.
משם לשמורות
אנדסיבה ומנטאדיה הדרך עוד ארוכה,
כמובן שהיום לא
מוותרים שוב על ארוחה
ונוסעים בנוף הררי
מיוער וירוק
שמשכיח את העובדה
כמה זה רחוק.
לעת ערב מגיעים
לשמורה ולמלון המשופע במדרגות -
כמה צריך להתאמץ כדי
לנשום אוויר פסגות?
ויוצאים לסיור לילי
אחרי חיות הלילה לתור
למרות שהגשם מתחיל
לטפטף, אין שום ויתור!
עטופים במעילי גשם
וחמושים בפנסים
בנחישות אין קץ את
יצורי הלילה לראות מנסים
ומצליחים לגלות כמה
מקלונים וצפרדע אחת ירוקה,
שתי זיקיות ואפילו
שני למורי לילה ששווים כל דקה.
יום 9
התחנה הראשונה בשמורה
היא אי הלמורים הנודע,
אם תרצו לראותם
מקרוב, אין זו אגדה,
הלמור השחור-לבן
עושה לנו מופע לולייני מרהיב
והסיפאקות החמודות מדגימות ריקוד מלהיב
המון למורי במבוק
קטנים וקופצניים
מתרוצצים סביבנו
ואנו כל כך נהנים!
גולת הכותרת הייתה
הלמור האדום המרשים
לו חיכינו בסבלנות
עד שהופיע ואת כל חלומותינו הגשים.
לפנינו נסיעה ארוכה
וקופצנית למדי אל יער הגשם השמור
שהביקור בו מאפשר
לראות ממש בטבע את הלמור.
היער רווי בגשם
והשבילים בו בוציים להחריד
אבל מטיילים נחושים
כמונו זה ממש לא מטריד!
למזלנו הרב אין
היום גשם ומזג האוויר פשוט נהדר
ואנו פוסעים לאיטנו
ביער בזהירות – ממש אתגר!
נהנים מהצמחייה
הטרופית העשירה, מהעצים השולחים רגליים לכל עבר והעלים
ואפילו בגובה רב
מאוד כמה למורים מגלים.
ארוחת הצהרים, לשם
שינוי, משקיות ארוזות אוכלים בשטח
וכל מה שנותר נמסר
לנהגינו שמובילים אותנו לבטח.
מבוצבצים ושמחים
מטיול טבע יפהפה ומעניין
חוזרים לטפס
במדרגות המלון להינפש ולהתרענן.
יום 10
קמים לבוקר גשום
ואפור לטיול ביער מעורר ההשראה
המטרה לראות למורים
חיים בטבע ללא הפרעה,
הדרך סלולה באבנים,
נוחה ולא בוצית
ואנחנו לראות את
האינדרי-אינדרי השואג רק רוצים.
על הדרך פוגשים סיפאקות
אדומות יפהפיות מעוררות השתאות
ולמורים
שחורים-לבנים שמדגימים תרגילי התעמלות.
ולפתע את האנידרי-אינדרי הנכסף רואים
לאחר שאת צרחותיו
הרמות בכל היער שומעים.
מסופקים למדי
למסענו הארוך מזרחה יוצאים
אמנם על כביש ראשי,
אך מלא במפגעים,
חולפים על פני
שטחים מעובדים לרוב וכפרים קטנים לחוד וביחד,
משאיות ענקיות בלי
סוף באות מולנו – איזה פחד!
אבל כשהנוף מתחיל
להיות ירוק והררי
פוצחים בשירה אדירה
בניחוח ישראלי.
החושך כבר יורד
כשאנו מגיעים לים
עולים על סירה קטנה
ושטים לשמורת פלמריום באגם.
חושך מצרים, אסור
להאיר ולהרעיש
אך שעה שלמה חולפת
לה מבלי שנרגיש.
נוחתים על חוף פאלמה
ביץ' בו מלוננו שוכן
עם בקתות יפות
פזורות ביער, האומנם ימצא חן?
תלוי את מי שואלים,
אך דבר אחד בטוח,
בין 11 בלילה לחמש
בבוקר אין חשמל – ממש קשוח!
יום 11
היום שטים ליער
שמקיף את המלון השני
יש בו המון למורים,
לפחות שבעה מינים
ואנו רואים את
כולם-כולם הודות למדריך המקצוען
שמכיר אישית כל
למור שחי כאן,
הוא מחכה את קריאת
האינדרים והם במקהלה לו עונים
מעץ לעץ עוברת הקריאה,
ממש כמו להקת תנים!
והלמורים הקטנים
כמו כלבלבים מתרוצצים סביבנו
ואנו מצלמים
ומצלמים ולא שבעים ממראה עינינו.
שבעים מהלמורים
ומההליכה ביער הנעים
אל המסעדה של המלון
כולנו לסעוד באים
ואחר יוצאים בסך
ברגל לעבר המלון שלנו,
רק שלושת-רבעי שעה,
אומר אריה, אך אבוי לנו!
הולכים ביער המוצל
וגם לחוף יורדים
שם צריך לחצות ערוץ
בו מים די רדודים,
חולצים נעלים ושעה
וחצי פוסעים יחפים לאורך הגדה
כי אם אריה רוצה,
אין זו אגדה...
קצת נחים ומתייבשים
ויוצאים עם רדת החשיכה לשוט
לראות את האי-אי
שזה מבצע כלל לא פשוט!
מדובר ביצור מיתולוגי
שאין לו אח ורעו
כיצד לגלותו רק
מדריכנו יודע –
אגוזי קוקוס שלמים
על העץ הוא מניח
ואי-אי אחד גדול
ישר אליו מגיע,
אחריו עוד
שניים ושלושה וכך מתשעת החיים באי,
זכינו לראות חמישה
ממטר, וזה הישג ודאי!
ראינו איך בעזרת
הציפורן האמצעית הארוכה והחדה
הוא מפצח את הקוקוס וזולל להנאתו – איזה יופי של
עבודה!
יש לדעת שהאי-אי
מזכיר שד, והוא יצור יחיד ומיוחד,
אך לרוע המזל הוא הולך ונכחד,
ובאי הזה שומרים
עליו מכל משמר בעיקר
מפני המלגשים
שהורגים אותו, כי הוא מביא מזל רע.
איזה יום מלא
חוויות ולמורים היה לנו במזג אוויר נפלא,
ככה לסיים טיול – זו זכות גדולה שבידנו נפלה.
יום 12
היום האחרון מתחיל
בטיול נוסף ביער סביב המלון,
למרות שרואים בקושי
ונגה אחת, הוא שווה מיליון,
מזג האוויר נפלא
והיער הטרופי מאיר לנו את פניו
איזה כיף להלך
ברוגע בין שביליו!
הטיסה שנועדה
לצהרים משום מה מתעכבת
וגם ככה אי אפשר על
התחת לשבת
אז שטים לביקור
בכפר הסמוך הסולידי
ומגיעים דרכו עד
לחוף האוקיינוס ההודי -
איזה הוד ועוצמה
בכחול-לבן ענקי
והכפר שלחופו נראה
מסודר, יפה ונקי
עם בתים יפים ובית
ספר נאה למראה
וקליניקה עם חדר
לידה ואשפוז שמתפקדת כנראה.
עכשיו לפנינו מבצע
לא פשוט -
שלוש שעות תמימות
בסירה פתוחה בתעלת פנגלנס לשוט
אבל אריה מנצל את
הזמן שלא יעבור לשווא
ועושה שיחת סיכום
הטיול כאן ועכשיו!
השיט עובר לו בכיף
ואפילו מהר
כי צריך להגיע בזמן
לשדה התעופה בטואמסינה ולא לאחר!
אך אבוי, השעה
מתאחרת ואין מטוס באופק
כמעט ארבע שעות
ממתינים וכבר עולה הדופק
וכשהוא סוף סוף
מגיע ונוחת לשעה קלה באי
כבר ברור לכולם שיש
פה איחור ודאי,
לכן במקום לבלות
כמה שעות במלון רדיסון המפואר
מוותרים על קצת
שינה והרבה אוכל ונוסעים ישר לשדה התעופה.
אך בזאת לא תמו כל
פלאייך, מדגסקר
כי מתברר ששלוש
מזוודות נותרו מאחור באי של ההפסקה
והתור לצ'ק-אין כל
כך ארוך ואיטי
שכמעט איחרנו את הטיסה
לאדיס אבבה רבתי...
ועל מנת להגיע לשער
של הטיסה לארץ הנכספת
פותחים כאיש אחד בריצה
מטורפת...
כך יום שהתחיל בכיף
גדול וברוב נחת
נגמר במסע ייסורים
בואכה הארץ המובטחת.
אז ברוך שהחיינו
והביאנו והגיענו עד הלום
ואנו בדרך הביתה - שרק
נגיע בשלום.
אפילוג
אז מה היה לנו
במסענו במדגסקר?
אספנו חוויות למכביר, ובעיקר
מהלמורים הקופצניים
והאתלטיים הוקסמנו
כל פעם מחדש מחינם
הופתענו
מהשחור-לבן והחום
והגמדי והאדום
מהאינדרי-אינדרי
העצלן שצורח כל היום,
מהאי-אי שבעיני
המקומיים הוא שד ובעינינו נזר הבריאה,
איזה מצעד מופעים
שכמוהו לא נראה!
והיו גם הבאובבים
התמירים, הגאים
בחיבוקם המאוהב ופרותיהם
הטעימים
ושדות האורז
הירוקים השולטים פה בנוף
וסירות הדייגים
לאורך החוף
והזבו שעושה כל
עבודה בדרכים ובשדות
והוא לשד החיים
ומקור האגדות,
הכפרים הפזורים
בצידי בדרכים לרוב חסרי כל
שאין בהם כלום, אך
יש להם הכל,
דרכי העפר הקטלניות
והכבישים המשובשים
שעם כל גשם מיד
בבוץ מדשדשים,
המוני אדם הזורמים
בערים ובשווקים,
נהרות ואגמים בלי
סוף עם מים זכים –
מלונות מפוארים לצד
לודג'ים שבמיקום נהדר מצטיינים
ארוחות כיד המלך
ומסאז'ים נעימים,
זאת מדגסקר שחווינו
ואהבנו מאוד
ובהחלט נשארנו עם
טעם של עוד!
ובראשה ניצב האריה
השואג איזה יופי!!!
ולצידו קלאודיה
הצנועה , המקצועית וטובת האופי.
לצמד הזה מגיעות כל
התודות והשבחים
איך הובילו אותנו
בביטחה ביערות ובדרכים
דאגו שהכל יתקתק
ללא דופי, שולטים בכל
ובעיקר שתמיד תמיד
יהיה לנו מה לאכול...
אז תודה לכם צוות
מקצועי ומושלם
עם מובילים כמותכם
אפשר בשקט לראות עולם!
תם ונשלם הטיול
למדגסקר היפה והנעים
ואנחנו כבר-כבר-כבר מתגעגעים.
& & & &
& & & & & & & & & & & &Y
כתבה שולה אפרת
המהלך הטיול
הקטע של רונית
המסע במדגסקר 2025
לכל מסע יש סוף וכך
גם למסע שלנו.
נחתנו לפני
כשבועיים בצניחה חופשית על אדמת מדגסקר, חמושים במקלות, מצלמות ובעיקר
בסקרנות גדולה
שמתלווה למסע בארץ לא נודעת.
לפני שהבנו מי נגד
מי , כבר היינו במבנה אווירי עם הפנים מערבה , חיש מצאנו עצמנו בגיפים
בדרכים שכבר אינן
קיימות על פני הפלנטה שלנו.
בהגה אחז נהג חייכן
ולבבי כשעד מהרה טלטולי הדרך מערבלים את גופנו, הכבד החל נושק למוח ו
והאוזן למעי.
בקיצור מעורב מלגשי.
טולטלנו בין עצי באובב מרשימים וחייכנו כמו הנסיך הקטן.
הפגישה עם הלמור ,
הייתה אהבה ממבט ראשון, מונמור ללמור. מאותו רגע , העיניים נדבקו לצמרות
העצים והילכנו
ביערות כחולמים. למור אדום . למור שחור וזה שזנבו עטור טבעות.
ולמור אחד שמרבה
בתרגילי פיתוח קול.
אריה , עם ברק
בעיניים ובהתלהבות אין סופית, מדביק את כולנו ועד מהרה צקצוקי מתג המצלמות
משתלבים בקולות
היער. עוד סחלב, עוד ועוד למור ולפעמים גם זיקית טועה או שממית.
דגל הקולינריה כבר
העלה לראש התורן בתחילת המסע. הטקס היומי
לבחירת הנה של התחנה הקרובה, הפך לטקס מקודש.
לא מעט תרנגולות, זבו ושוכני ים למיניהם קיפחו
חייהם על מזבח הארוחות הללו.
הצלחות , צרפתי
מעוטר כוכב משליין, הטעם לא תמיד תואם....
ואנחנו אכלנו.
אריה, לחלקנו זה
אינו המסע הראשון איתך ובטוח לא האחרון.
בעזרתה של קלאודיה
האחת והיחידה, המסע תקתק כשעון שוויצרי ועל כך תודתנו לכם.
והחבורה שלנו,
המארג האנושי של חברים מכל קצווי.... עם מכנה אחד משותף, לגמוע חוויות.
ל 3 מאתנו שעברו את
קו ה 80, כבשו את הצינגי הקטן , כאילו היה תלולית חול...הסקרנות האין סופית שלכם
לגמוע הכל הייתה מדבקת.
אז תודה לכם שולה,
עמי ואבי שהייתם לנו מקור השראה מלמד שהשמיים הם לא הגבל והעולם קורא לנו. לחברים
שלי מפארן שהיו לי כמשפחה וכל שאר החברים,
מי ייתן שנמשיך להיפגש בדרכים ושתמיד תהיה לנו ארץ אהובה לשוב אליה ולהתארגן למסע
הבא.
באהבה רונית רטנר