בואן קמינו/יומן מסע

בון קמינו/מסע רגלי בצפון ספרד/יולי-אוגוסט 2026

בסוף יולי יצאנו 24 אוהבי לכת

 לצפון ספרד בשבילי הקמינו דה סנטיאגו ללכת,

לצאת קצת לאחו ובירוק-הירוק להתאוורר

חלקנו אזרחים ותיקים, חלקנו צעירים יותר

אך יש מכנה משותף אחד שבו הכל כלול:

כולנו אוהבים ללכת בשבילי הארץ ובחו"ל

ואם יש נתיב הליכה ששמו הקמינו

איך לא ילכו בו טיילים כמונו?

כך עשרים וארבעה אוהבי לכת אמיצים

סביב אריה האלוף לטיול בקמינו סאנטיאגו מתקבצים.

 יום 1-2,

 

מסענו הרגלי מתחיל בלב רכס הפיקוס דה אירופה

אחרי לילה קצרצר במדריד, טיסה לבילבאו, נסיעה אל ההרים ו-הופה!

עם המון ציפיות, תרמיל על הגב, עם מקלות או בלי

מתחילים לצעוד בנוף הפראי במסלול מעגלי

כל הדרך לאגמים  רצופה בפרחי סתווניות ורדרדים

וצלילי פעמוני הפרות הרועות באחו באוזנינו מהדהדים,

מקיפים אגם קטן ואחריו עוד אחד גדול

עולים-יורדים בשבילי הרים מאתגרים – אוהבי לכת אנחנו, לא?

מסיימים את המסלול די רצוצים

אך מהטעימה הראשונה בהחלט מרוצים!

 

בדרך למלון אריה עושה לנו שיעור היסטוריה לא מתוכנן

 באתר על הדרך שמשמר את זכר המאורעות של הרקונקויסטה

שהתרחשו ממש כאן.

מגיעים למלון ורק רוצים להתרחץ, לאכול, להרגיע,

אבל האוכל שהוזמן מראש עוד מהארץ בושש להגיע

ומוגש לשולחננו אחרי שעה שלמה של המתנה,

אך אין מנוס, חייבים לכבד את ההזמנה.

 

 יום 3

 

היום השני מוקדש להיכרות עם החצי המערבי של הפיקוס.

המסלול הוא הלוך ושוב כדי לא לצאת מהפוקוס,

אז צועדים שלושה וחצי קילומטרים במעלה הנהר

על מנת להגיע לאיזו נקודה מוצלת בשולי ההר.

החום כבד מנשוא וההליכה מתישה בדרך הנוחה,

העיניים תרות אחרי פיסת צל ורגע של מנוחה,

אבל הנוף שעל ידי קרחונים עוצב

יפה להפליא וממש מציל את המצב.

כשמגיעים סוף-סוף לכפר זמני של רועים

מקבל את פנינו בברכה מעוף של פרפרים!

מתמקמים בצל בקתה לארוחת צהרים ומנוחה

עד שאריה מודיע: חבר'ה! יוצאים להליכה!

חוזרים את אותה הדרך בחום הלוהט

ובקושי נותר כוח להודות שלמרות שסבלנו נהנינו. באמת.

 

יום 4

היום מתחילים להתחבר לנופי הקמינו ולגעת בם

בקטע הליכה ארוך לאורך חוף הים.

הקטע נקרא קמינו דה נורטה, החוף הצפוני

שיפה להלך בו ואת הטבע ואוויר הים להפנים.

התחנה הראשונה היא הבופונים, תופעת טבע ייחודית ביותר -

המוני גייזרים שפורצים מתוך סדקי הסלעים כשהים ממש סוער.

נכון, לא ראינו זאת כי הים היום היה שקט

אך נדהמנו לראות את הנקיק

שמהבופון המתפרץ שלו תייר מסכן אחד מת...

המשכנו לצעוד בנתיב הפרוש על ראשי הצוקים

בין מפרצים מרשימים מוקפים במצוקים

מול נופים דרמתיים של חוף הים הקנטברי

טובלים בצמחייה מקומית עשירה ובאקלים ממש בריא.

בדרך חזרה לנאביה עוצרים בעיירה עם גלידה נהדרת ונהר יבש,

זו לא שמחה גדולה לטבול בו, אבל זה מה שיש.

 

יום 5

עוד יום לפנינו המוקדש לקו החוף הפראי

רוטה נבייגה שמו העובר מול הים הקנטברי.

מתחילים לצעוד במורד החוף היפיוף

בתוך יער עשיר, מוצל וצפוף

וממשיכים בהליכה רגועה על ראשי מצוקי החוף

במזג אוויר ידידותי ויופי שאין לו סוף,

מגיעים לתצפית לווייתנים מול הים הכחול השלו,

רק לראות אפילו זנב של לוויתן יוצא הלב...

מסיימים את ההליכה בנמל הדייגים של הכפר פוארטו דה ואגה

שהוא יפהפה וצבעוני ושווה צילום כל רגע.

ועולים לעיר היפה לורקה ליהנות מנופיה וברחובותיה לטייל

אך אבוי! עמוס מרוב התלהבות מפיל מהגשר את המקל

ובמבצע חילוץ מעורר השראה בתוך סבך הפטל, על אמת

שולף אותו מתהום הנשייה כשהרגל שרוטה ומדממת ...

ובערב יוצאים למסעדה בסגנון משפחתי

עם אווירה נהדרת ואוכל בטעם ביתי.

חוזרים למלון במצב רוח מרומם ומתאספים לרגל ט"ו באב ברחבה

לשבת-אחים-גם -יחד, קצת בירה, שירה, ריקודים והמון אהבה.

 יום 6

לשם שינוי נותנים כבוד להיסטוריה כדי לצלול בה

בביקור במוזיאון שאפילו אריה עוד לא ביקר בו,קסטרו דילדונגה.

זהו אתר מעניין ומושקע עם מוזיאון עתיר אוצרות עבר

וישוב עגול שמור היטב מוקף בסוללות עפר,

ממשיכים בצעידה במסלול הנודע בשם פרימיטיבו

שהוא תחילתו של הקמינו מאז הולכים בו,

המוביל לעיר לוגו  שראשיתה בתקופה קדומה

שהרומים בנו אותה לתלפיות ובליבה חומה

עליה אנו צועדים בסיבוב של 360 מעלות

בדרך רחבה ונוחה הצופה אל המראות

של העיר העתיקה, שממנה כמעט כלום לא נותר

והחוצה אל העיר החדשה, ותמונת ענק מרהיבה של יוליוס קיסר.

מתמקמים במלון בלוגו ולכבוד שבת במיטב בגדינו מתלבשים

אך במקום קבלת שבת, במסעדות הטאפאס את אושרנו מבקשים.

 

יום 7

מתחילים לצעוד בקטע נוסף של הפרימיטיבו הנעים

בתוך יערות ערמונים, אדרים ואלונים

חולפים על פני כפרים קטנים ושדות מרעה לרוב

מזג האוויר נפלא ומצב רוחנו יותר מטוב,

מתחברים לקמינו הצרפתי באותו הנוף יפה המראות

מברכים ב"דון קמינו"! עליז את הולכי הדרך הרבים – תענוג לראות!

בצהרי היום נכנסים לעיר הלידה ועל כל מסעדותיה משתלטים

ובצעד כבד הולכים עוד חמישה קילומטרים ומסיימים בארסואה חצי מתים...

בערב יוצאים לשוח בעיר לוגו באופן חופשי

ומתמזגים ברחובות הריקים בשלווה של ערב שישי.

 

יום 8

ביום האחרון הולכים שמונה קילומטרים אל עבר סאנטיאגו הנכספת,

בנוף פסטוראלי ובמזג האוויר הנפלא הדרך אינה מעייפת,

בפרשת דרכים בתוך היער הצפוף ממתינה לנו הפתעה –

נגן אורגאן יושב לו ונותן יופי של הופעה!

בינות זהרורי השמש,  האורות והצללים

מה יפים ומרגיעים את הנשמה הצלילים!

פוגשים יותר ויותר מטיילים, בבון קמינו מברכים –

באמת באמת, כמה טוב ככה ללכת בדרכים!

לאחר סעודת פיקניק ומנוחה תחת אילנות מצילים

על "גבעת השמחה" מטפסים ועולים

ממנה נשקפים מרחוק שלושת מגדלי הקתדרלה

שצריך ללכת אליה עוד חמישה קילומטרים –

לוקחים רגע אוויר ויאללה!

ברחבת הכנסייה הענקית לצילום קבוצתי מתקבצים בכוחות אחרונים

ובמסעדות הרבות אשר סביב לה ממנוחה ושתייה נהנים.

במלון החביב מתיישבים לסעודה האחרונה בהחלט

ואחריה מתכנסים לשיחת סיכום הטיול, כמקובל כש –

את פגישת ההיכרות שאריה הצליח לא לקיים

 נשלים בטיול הבא בעזרת השם....

 

יום 9

הגיע היום האחרון של טיולנו בקמינו.

 

הלכנו בשבעה ימים מעל 60 קילומטרים, לא תאמינו!

אז מה עושים לכבוד סיום המסע המוצלח?

סיור פנורמי רכוב בסנטיאגו ועוד קצת הליכה

ברחובות העיר המובילים לקתדרלה,

סיור מודרך בתוכה – סימפוניה של יופי שאין דומה לה!

אין לתאר את המוני האנשים הבאים לראותה מקרוב

ומעגלי השמחה של עולי הרגל שהגיעו, וחוגגים ברחוב!

מקבלים מאריה סיכת קמינו קטנה למזכרת

ונוסעים ברכבת המהירה ארבע שעות למדריד, לטיסה המאוחרת.

בשדה התעופה הענקי יש המון זמן להרוג, וחבל

כי הטיסה ארצה מתאחרת שוב ושוב, כצפוי באל-על.

אז יש מספיק זמן לסכם ולעכל ולחשוב מה היה לנו כאן,

מה נזכור מכל שהיה גם אחרי שיעבור קצת זמן?

 

את שיעורי הצ'יקונג מדי בוקר לשימון הגוף

בו משתתפת רוב הקבוצה בהדרכת רן האלוף?

את הפרחים היפים לאורך הדרך והפטריות המיוחדות?

את שטחי המרעה הפרושים בין הכפרים, היערות והשדות?

את בתי הכפרים הבנויים מאבן, מתבן ומצפחות

מהמחסנים על עמודים הפזורים בכפרים ובפינות הנידחות?

את האוכל הספרדי המגוון המוגש במסעדות בקצב מתיש

ומסעדות הרחוב המתחרות על הטאפאס וממהרות להגיש?

את ההרצאות של אריה בדרכים הארוכות בכל נושא מעניין

שגם מתוך שינה, באמת הקשבנו להן,

את ההסברים החשובים של חורחה שלמרות המיקרופון המקרטע

הוכיח לנו שלא רק להוביל אלא גם ללמד הוא יודע?

את הנהגים שהובילו אותנו לכל מקום בשלום ובבטחה

היו בדיוק במקום ובזמן ואיפשרו לנו לנוח ממאמץ ההליכה?

ובעיקר את החוויה של הליכה בנתיב בן אלף שנה בו הולכים מיליוני אנשים

מתוך רצון את שאיפותיהם הדתיות או החילוניות להגשים

להתעטף בנופים היפים של צפון ספרד ההררית המלהיבה

לחוש את משב ההיסטוריה ולהתמזג בגוף ובנפש עם הטבע, עם האנשים והסביבה.

 

    & & & & & & & & & & &

 

ואיזו קבוצה הייתה לנו, איזו קבוצה

מכל קצוות הארץ התקבצה

עירונים, מושבניקים, קיבוצניקים באותה קלחת

ומה יש לומר? יצאה תרכובת ממש מוצלחת!

אף אחד לא יוותר בדרך על שום קטע, אפילו לא אחד

רצים אחרי כל פרח, ציפור או עץ מיוחד

כשאריה אומר, כאן אפשר לעלות לאוטובוס ולא ללכת יותר

ראה זה פלא – אף אחד לא מוותר!

בלי סוף פירגון ועזרה הדדית בכל מצב -

ככה זה כשהולכים ברגל עם תרמיל על הגב!

אוהבי לכת כבר אמרנו? זו אינה מליצה,

באמת-באמת, יופי של קבוצה!

ובראשה אריה המושך בחוטים בדרכו המיוחדת,

הצעיר הניצחי שגם חגג איתנו יומולדת

מפוצץ אותנו בידע הרחב שלו בכל תחום רלבנטי

וכל פקשוש, תקלה או פגע פותר באופן אלגנטי

והכל מטבל בבדיחות ששולף ישנות או חדשות

מזל שהפעם שמרה עליו רילי, שלא יעשה בושות...

היא האישה שאיתו שמאחורי הקלעים

דואגת ועוזרת וגורמת לכך שהכל יהיה יותר נעים.

אריה ורילי, צמד-חמד שאין עליו

בחזקת השלם שהוא יותר מסכום חלקיו.

והיה לנו גם המדריך המקומי, חורחה החביב והנמרץ

שהיה תמיד בזמן ובמקום כאילו ללא מאמץ,

הסביר ותירגם ותיווך בינינו לבין האנשים שבדרך -

לא סתם מלווה מקומי, אלא תוספת של טעם וערך.

כל אלה ביחד וכל אחד ואחד

עשו את הטיול הזה לכל כך מיוחד!

 

אז שלום חברים וחברות יקרות ויקרים

נתראה אך ורק בשמחות ובטיולים נהדרים!